***
"מה התחביבים שלך?" אורי שואל ברוגע בזמן שאנחנו מלבישים את תבור וארי ומכינים אותם אל היום הנוראי. הם מצחקקים ומתפתלים בין ידיו של אורי בזמן שאני מנסה להשחיל אל רגליהם את הגרביים הצבעוניות. בחיים שלי לא שנאתי ילדים כמו בנקודת הזמן הזאת.
תחביבים? מצחיק. כשהייתי קטנה הייתי בטוחה שאני הרקדנית הכי טובה בעולם, הזמרת המוצלחת ביותר במזרח התיכון ויודעת לצייר כמו מינימום וואן גוח. ככה זה להיות הילדה הקטנה בבית אבל עם הזמן, כהפכתי כבר להיות הילדה האמצעית המודעות שלי עלתה, ההורים שלי כבר הפסיקו לשקר לי והפכתי לילדה האמצעית הלא קיימת. היה בי משהו גם שרצה להעלם אז השארתי את התחביבים הישנים שלי מאחור והתחלתי לרוץ. הייתי טובה בלרוץ, במיוחד כשהיה לי צורך בלברוח ממשהו. הייתי טובה בלברוח פיזית אבל הרבה יותר טובה בלברוח מהבעיות שלי. הייתי פשוט מושלמת בזה. הדרך הטובה ביותר לברוח מהן הייתה לקרוא להן "בעיות לעתיד", לדחוק אותן לצד ולעכב אותן עוד ועוד עד שיום אחד זה צץ לך בהפתעה ואז אי אפשר להתעלם מהן. משם- הבחירה בידייך. בכל מקרה, משלב מסוים תחביב הריצה קצת נמאס על המוח הבעייתי שלי והתחלתי להתמודד עם הבריחה מהבעיות שלי ללא הריצה הפיזית. ניסיתי למצוא תחביב אחר אך ככל שהזמן אבל הבעיה הפכה לגדולה יותר. הפכתי לחרדתית יותר וחסרת מוטיבציה. בהתחלה ברחתי מהבעיות שלי באמצעות צפיה בסרטים או סדרות. הייתי מבלה ימים שלמים בישיבה בספה או במיטה בצפייה באיזו תוכנית דרמה שגרמה לי להרגיש כמו הדמות הראשית או מותחן שגרם לי לפחד מהצל של עצמי. אבל אז, כשהרגשתי שכבר מצאתי את התחביב שלי הכל התהפך עליי מחדש. המוח שלי פשוט החליט להריץ את כל המחשבות הרנדומליות ביותר שיכלו להיות לי ככה שכבר הפסקתי להתרכז בסדרות או סרטים. התחביב הבא והטוב ביותר שיכל להיות לי הוא שינה וגם את זה החרדה שלי חירבה לי. אז מה התחביבים שלי כרגע? שאלה טובה.
"אני מניחה שאני אוהבת לצייר.." אני נאבקת בניסיון להכניס את רגליו של תבור אל הנעליים כשהוא ממשיך להתפרע בין ידיו של אורי. "זה לא נשמע משכנע במיוחד" אורי ממלמל בשעשוע. אני מגלגלת את עיניי ומתעלמת מדבריו. אני נאנחת בייאוש, חוזרת לעמידה יציבה ומותחת את גבי.
"אם תפסיק לזוז אני אביא לך את חטיף השוגי שלי!" אני מבטיחה לתבור בתסכול. אני שנייה מלהכות את הילד הקטן הזה עד אובדן הכרה. למה אני ממשיכה לעשות את החרא הזה לעצמי?
"הייי! גם אני רוצה שוגי!" ארי צועק בדרמתיות ומשלב את ידיו הקטנות על החזה שלו. הוא מוריד את הנעליים שלו שנאבקתי במשך שעות כדי לשים אותן עליו בקלילות שיא.
אני פוערת את עיניי בהלם ומביטה באורי בחוסר אונים. "נשבר לי" אני מסמנת עם שפתיי אל אורי שנראה מאוד משועשע. מה אתה מחייך? אידיוט. אני מבינה שאני לא מסוגלת לסבול עוד מזה ובוחרת לצאת בסערה מהבית.
YOU ARE READING
כלוּם- הוּשלם
Teen Fiction*** כלום הוא סיפור אחד מתוך סיפורים רבים של בני נוער. הוא מספר על הבעיות, החרדות, הפחדים, ההתאהבויות, המרוץ אחרי ההצלחה בלימודים, הלחץ שבמשפחה והבדידות הנוראית שרובם חווים. במקרה הזה הסיפור מתמקד בקים. נערה צעירה בגיל 17 שנסחפת אל תוך התאהבות בתום ב...
