***
בתור תלמידה ממוצעת במערכת החינוך אני יכולה להעיד שלהיות תלמידה זה לא היה הדבר הכי קל בעולם. הרבה מהזמן הייתי מותשת, שנאתי את השגרה הנוראית שחזרה על עצמה. עזבו את זה שאני בכלל לא מוצאת משמעות בללמוד על האברונים בצמח או להכיר עוד קצת נוסחאות חדשות במתמטיקה או פיזיקה. זה הרגיש כאילו אני מנסה לשרוד את כל שנותיי בתיכון ובחטיבה במין רוטינה מסחררת. לשרוד את ימי השבוע הרגילים ולחכות לשישי-שבת כדי לנוח אבל מה מתגלה? שיש עבודה או מבחן ללמוד אליו. לא הייתי מסוגלת לעמוד בזה המון מהזמן אז פשוט ניסיתי לשחרר מזה אבל החרדה שלי לא הצליחה.
יום ראשון היה גיהנום עבורי בגלל שהייתי חייבת לחזור ללמוד בבית הספר ויום שבת לא היה פחות גרוע בגלל שהמוח שלי התנגד לגוף שלי והחרדה שלי גרמה לי להתכונן למבחן או לעשות את העבודה בכל מקרה, לא משנה עד כמה מותשת או שבורה הייתי. הייתי יושבת מול שולחן הכתיבה שלי ביחד עם המחשב והטלפון שלי ונתקעת שם במשך שעות כי רק בחמישית מהזמן באמת עשיתי את העבודה, בשאר הזמן פשוט חשבתי על כל דבר אפשרי.
כיתה יא עד כה? גיהנום.
יש לי ברירה? לא.
אני מוצאת את עצמי מתארגנת פעם נוספת השבוע לבית ספר. זורקת על עצמי חולצת בית ספר של עדן, ג'ינס סקיני שלקחתי לבר ונעלי האייר פורס של אמה. לוק בחסות פרייארים.
אני מצחצחת את שיניי במהירות, מורחת את עצמי בדואדורט ומבשמת את שערי במעט בושם לאחר שאני אוספת אותו לפקעת מרושלת. תנחשו או לא תנחשו אבל גם הלילה לא ישנתי, הייתי צריכה להכין איזו פרזנטציה מזורגגת לשיעור היסטוריה. התקווה היחידה שהייתה לי היא הטיול השנתי שלא אהבתי במיוחד אבל גאל אותי משבע שעות מתמטיקה שבועיות מתרחש מחר.
לראות את תום בכל יום בבוקר לאחר מה שקרה לפני כמה ימים הרגיש כאילו הסכין שתקעו לי בבטן ממשיכה להסתובב כשאני כבר כמעט חסרת רוח חיים ולראות אותו מקרקר סביב בר? כאילו תקעו לי אגרופים בבטן בנוסף לכך, ללא שום רחמים. בר הייתה היפה מכל הבנות שהכרתי בחיי, לראות אותו סביבה גרם לי להרגיש הרבה יותר נחותה מבדרך כלל כי ידעתי שהוא מצא מישהי טובה יותר ממני. מכל בחינה.
"יוצאים?" עדן שואל באדישות. אני מהנהנן בקלילות ומסמנת לאימי שאנחנו יוצאים והיא צריכה להקפיץ את נעומי ברגל. אימי לא ידעה על המשמרות שאנחנו עושים, עדן סיפר לה על איזו עבודת אחים משותפת, עבד לה על הקופסה והיא כמו אימא גאה קיבלה את זה בחיוך. אני מניחה שזה עשה לה טוב לראות אותנו מסתדרים. בערך.
הפעם אני ועדן היינו היחידי שצריכים להיות במשמרת מפני שהעומס היה קטן יותר, כיתות י שהיו עיקר הילדים יצאו לגיבוש שכבתי או משהו בסגנון באחד הנחלים באיזור.
YOU ARE READING
כלוּם- הוּשלם
Teen Fiction*** כלום הוא סיפור אחד מתוך סיפורים רבים של בני נוער. הוא מספר על הבעיות, החרדות, הפחדים, ההתאהבויות, המרוץ אחרי ההצלחה בלימודים, הלחץ שבמשפחה והבדידות הנוראית שרובם חווים. במקרה הזה הסיפור מתמקד בקים. נערה צעירה בגיל 17 שנסחפת אל תוך התאהבות בתום ב...
