***
"אתם חייבים להפסיק לריב" אני מכה את ידו של עילאי כדי שתפסיק לגעת בידו של ליאם בזמן שהם יושבים כל אחד מצד אחר שלי. הם עוד יתחילו פה ריב מכות טיפשי שלאף אחד מאיתנו אין כוח אליו.
"למה את ככה? תני להם לריב. סוף סוף יהיה לנו קצת דרמה." בר מחייכת אליי בחיוך שאומר "אני מלאכית" וסוגרת עליי את הספר באזרחות. הראש שלי רצה לצרוח עליה בגלל שאלו היו מהפעמים היחידות שבהן באמת הייתה לי מוטיבציה ללמידה משמעותית.
"אני עמדתי לסכם את זה!" אני גונחת בתסכול ומניחה את עט הפיילוט הכחול והעבה שלי לצד דפי הפוליו הריקים שלי בייאוש. רק עמדתי לסכם את זה.
"בואו נצא לים או לקניון!" בר מציעה בהתלהבות, גוררת סירוב מצד אמה שבאמת קוראת את החומר שהיא אמורה לדעת בביולוגיה, בדגש על אמורה. כולנו היינו כל כך רחוקים מהלימודים, איבדנו כל מוטיבציה שאי פעם הייתה לנו. מתי כיתה יב' מסתיימת? למה זה מרגיש כמו נצח?
"אני בעד שנעוף מהבית של אבא שלי ונעבור ללמוד בבית של אמא שלי. חברה שלו אמורה לבוא בכל רגע ואני ממש לא בעניין של לתקשר א-" אבל זה היה מאוחר מדי. העולם כמו תמיד הקדים אותי במעשיו. הוא נהנה לצחוק עליי.
"קים?" אני שומעת את קולה בחלל ביתי וגועל עובר בכל אחד מוירידיי. "מתה" אני צועקת בקול רם, תופסת בספריי, מחברותיי וכמה מעטיי וקמה מהכיסא שלי במהירות שיא.
"מצחיק" היא משיבה במרמור ומתקדמת לכיוון החדר שלי. מישהו הזמין את הנבלה הזאת בכלל?
"זה הזמן שלנו להתקפל חברים.. קדימה.." אני מזרזת אותם, דואגת להתרחק מהדלת שהחברה של אבא שלי עומדת לפתוח בעוד כמה שניות ומנקה את הליכלוך שהמחק של בר השאיר על השולחן שלי. אני שונאת מחיקות.
"מה?" בר משועשעת. אף אחד מהם לא מתכוון לזוז מהחדר שלי. הם יושבים כמו פסלים על המיטה שלי בזמן שאני עומדת במרכז החדר בעצבנות. "אתם יודעים מה? תעיפו את התחת שלכם מהחדר שלי. אין לי עצבים אליכם." אני מתעצבנת ודוחפת את עילאי מחוץ לחדר שלי, ישירות על החברה של אבא שלי. אני מצחקקת בשעשוע ורצה לכיוון דלת הכניסה לבית. "בייי" אני מנופפת לחלל הסלון- מטבח הריק ועוזבת את הבית שלי כשכולם עדיין בחדרי.
אני הולכת לכיוון הבית של אימי בקור הכבד שהחליט להגיע משום מקום. לפני שבועיים היה כל כך חם איך זה הגיוני שמזג האוויר משתנה יותר מהר מהרגשות שלי?
אני מגיעה די מהר לבניין של אימא שלי, מקלידה את הקוד ונכנסת דרך הדלת שאני כמובן מושכת במקום לדחוף. אני מנופפת לשכנים החדשים באוטמטיות, עולה במדרגות עד לקומה החמישית בשל חוסר האמון שלי במעליות ודופקת על דלת הדירה בחוסר סבלנות.
עדן פותח לי כשחיוך שובב פרוס על פניו. אני בדיוק מנסה לשלוח מבט שואל אך עדן מקדים אותי וזורק לכיווני תפוח ירוק ללא שום התראה מוקדמת במטרה אחת ברורה- להבהיל אותי.
YOU ARE READING
כלוּם- הוּשלם
Teen Fiction*** כלום הוא סיפור אחד מתוך סיפורים רבים של בני נוער. הוא מספר על הבעיות, החרדות, הפחדים, ההתאהבויות, המרוץ אחרי ההצלחה בלימודים, הלחץ שבמשפחה והבדידות הנוראית שרובם חווים. במקרה הזה הסיפור מתמקד בקים. נערה צעירה בגיל 17 שנסחפת אל תוך התאהבות בתום ב...
