***
אם צריך להודות באמת לגבי ההתבגרות, אני מפחדת לגדול. אני מפחדת לקום כל יום בבוקר בידיעה שגדלתי ביום. אני לא אותו הבן אדם שהייתי לפני שלוש או ארבע שנים, אני לא אותו הבן אדם שהייתי לפני שנה ואפילו לא אותו הבן אדם שהייתי לפני חודשים ספורים. אנשים משתנים, לא לגמרי, אבל הם משתנים.
אני מפחדת להשתנות, אני מפחדת לגדול, אני מפחדת למצוא את עצמי בעולם של המבוגרים יום אחד. אני מפחדת לקבל את כאפת ההתעוררות שלי מיד בהתחלה. אני מפחדת להתחתן, אני מפחדת להקים משפחה, אני מפחדת מהמחשבה שצריכה להיות לי קריירה, עבודה, דירה, חברים, חיים. אני מפחדת מהעתיד, אני מפחדת מההווה. אני מפחדת לחיות נקודה.
אני לא יודעת איך מבוגרים עושים את זה. אני לא יודעת איך מבוגרים מסביבי אשכרה מצליחים לשרוד את החיים. איך מבוגרים ידעו שזה הדבר הנכון להתחתן? איך מבוגרים ידעו שזה האחד שלהם? איך המבוגרים ידעו שזה הבן אדם שהם רוצים למות לצידו? איך מבוגרים ידעו שזה הזמן הנכון להביא ילד? איך מבוגרים יודעו איך לטפל בו? איך מבוגרים מסוגלים להישאר יציבים כל כך ולעבוד באותה עבודה במשך שנים? למה אין לזה קורס הכנה בבית הספר?
אני לא חושבת שאני יכולה להיות אדם בוגר. אני לא חושבת שאני אתחתן מתישהו או אביא ילדים. אני לא חושבת שאני אחזיק באותה עבודה במשך שנים. אני לא חושבת שאצליח לשלם ארנונה, מים וחשמל בזמן. אני לא חושבת שיהיה לי מספיק כסף בשביל שאוכל לאכול ולפנק את עצמי. יהיה עליי כל כך הרבה אחריות שאני לא יודעת איך אני אצליח להתמודד איתה לבד.
איך אני אתגייס בלי אנה וקורל לצידי?
איך זה לחיות בלי שאמא מכבסת לי את הבגדים?
איך זה להרגיש כל כך חופשי?
איך משלמים את כל הדברים?
מה עושים בלי לקום כל יום לבית הספר?
"לא.." אנה ממלמלת ומוציאה את כל האוויר שהצטבר בראותיה לרווחה. היא מושיטה לי את בדיקת ההריון כדי שאבדוק גם אני שעינייה קראו את הבדיקה נכון. רק ליתר ביטחון.
"את לא רוצה לעשות גם את הבדיקה השנייה רק כדי שנהיה בטוחות?" אני שואלת אותה ומחזירה לה את הבדיקה. אנה מורחת על פנייה חיוך שובב, היא מתיישבת לצידי על המיטה ומניחה את ראשה על הירכיים שלי.
"נשמור לפעם שבה את תחשבי שאת בהריון מתום אם בכלל תשכבו מתישהו.." היא ממלמלת בשעשוע מתגרה. אני פוערת את עיניי ומעיפה את אנה משכיבה על ירכיי. "אנה!" אני צועקת עליה באיום וכעס כלא מאמינה. אין מצב שהיא אמרה את זה עכשיו! לחיי בוערות בהתאם לדבריה ומסגירות אותי.
אנה נעמדת ומרימה את ידייה בגובה כתפייה. "סתם צחקתי! לא ידעתי שזאת נקודה רגישה!" היא מחייכת את החיוך התמים והמתוק שלה בזמן שהיא ממשיכה להביך אותי. "זה לא מצחיק!" אני תוקפת, עדיין בשלביי העצבים והמבוכה ואז מוסיפה למען הסר ספק "ושכבנו.." בלחישה.
YOU ARE READING
כלוּם- הוּשלם
Teen Fiction*** כלום הוא סיפור אחד מתוך סיפורים רבים של בני נוער. הוא מספר על הבעיות, החרדות, הפחדים, ההתאהבויות, המרוץ אחרי ההצלחה בלימודים, הלחץ שבמשפחה והבדידות הנוראית שרובם חווים. במקרה הזה הסיפור מתמקד בקים. נערה צעירה בגיל 17 שנסחפת אל תוך התאהבות בתום ב...
