***
"קיםםם" אימי צועקת בדרמתיות מיותרת בזמן ששעון הטלפון שלי משמיע מנגינה בלתי נסבלת שחוזרת על עצמה ומחזירה אותי ללופ האין סופי שאני חיה בו.
תמיד אהבתי לישון אבל כשהכאב והעצב התגברו זה הפך לשגרה שלי. אהבתי לישון כי זה גרם לי להתנתק מהעולם לכמה שעות. היו שם חלומות מתוקים בזמן שבחיים האמיתיים הייתה ריקנות בלתי מוסברת. אפילו הסיוטים המצמררים היו שווים יותר משעה בעולם הזה. יכולתי לישון לנצח אם רק היו נותנים לי. להניח את הראש שלי על איזו כרית נוחה במקום בטוח ולא להתעורר לעולם, זאת לגמרי הייתה השאלה שלי. תקראו לי חלשה אבל לא להתמודד עם המציאות ולברוח לשינה עמוקה זה בהחלט החלום שלי.
"נוווו קיםםם אני צריך לקחת את נעומי לגן, את מעכבת את כולנו" עדן הלא סבלני במיוחד החל להתנהג כמו הבהמה שהוא תמיד היה והתפרץ עליי. כריות התעופפו עליי ומשקל גוף קטן יחסית עלה מעליי. נעומי.
כנראה שלהירדם בשלוש וחצי לפנות בוקר לא היה רעיון הכי טוב שלי אבל לכו תספרו את זה לחרדה שלי והמחשבות המטרידות שבראש שלי בשעה הזאת. בעצם אל תספרו להן, הן ישימו עליכם זין ממש כמו שהן שמות עליי. אני כל כך עייפה.
"אני קמה בהמהות" שפשפתי את עיניי בייאוש. "אני קמה" ניסיתי לשכנע את עצמי כשביטני עדיין הייתה צמודה למזרון המיטה הנוח מדי. זה הרגיש כאילו אני מרחפת על ענן ואז הכתבה בי המציאות כשנפלתי על הקרקע והקור מהריצפה חדר אל עצמותיי. כמובן שעדן דאג להרים את נעומי מגבי ולזרוק אותי מהמיטה הנוחה אל הריצפה הקשה. כזה הוא עדן. בוגר.
"תקשיבי לי טוב עכשיו! את מחליפה את הסמרטוט המסריח הזה שאת קוראת לו שרוואל או שאני לוקח אותך ככה לבית ספר! את לא בראש שלי עכשיו.. אין לי כוח לטפל בך כאילו את עוד ילדה קטנה" עדן מיד החל בזיבולי המוח הקבועים שלו.
על הבוקר עדן? למה לטרוח?
"אני אף פעם לא בראש שלך! אף אחד לא בראש שלך!" המשכתי במנהג הקבוע שלי- לשחרר בסתמיות, מתי ואיפה שבא לי את הכעס שהצטבר בתוכי כמו בכל בוקר מחדש. אני כל כך ממורמרת שאני יכולה להמשיך עם המנהג הזה לעד, בנוגע לכל אחד ואחת. אני לא צוחקת.
קמתי מן הריצפה, אספתי את חולצת הבית ספר שהחזיק בידו ואת הגינס המשוחרר שנח על השידה שלי. טוב על מי אני עובדת? מה זה נח? הוא היה זרוק שם עוד מלפני איזה שבוע.
בכל מקרה, התלבשתי בזרירזות ואספתי את שערי לפקעת מרושלת. למזלי, בר ואמה החליטו שהן רוצות לעשות לי מחליק אתמול מה שעבד לטובתי הבוקר. מרחתי את עצמי בדואדורנט וויתרתי על הבושם.
"יש לי זמן לצחצח שיניים?" שאלתי את עדן ברצינות מוחלטת. כבר אמרתי לכם, לא לצחצח שיניים לא הייתה הבעיה הכי גדולה שלי בחיים ואם הייתי צריכה להקריב את זה כדי שלא נאחר הייתי בסדר עם זה.
YOU ARE READING
כלוּם- הוּשלם
Teen Fiction*** כלום הוא סיפור אחד מתוך סיפורים רבים של בני נוער. הוא מספר על הבעיות, החרדות, הפחדים, ההתאהבויות, המרוץ אחרי ההצלחה בלימודים, הלחץ שבמשפחה והבדידות הנוראית שרובם חווים. במקרה הזה הסיפור מתמקד בקים. נערה צעירה בגיל 17 שנסחפת אל תוך התאהבות בתום ב...
