***
זה היה יום די שימשי, הימים הגרועים ביותר ללמוד בהם אם אתם שואלים אותי. אח שלי קיבל יומיים חופש כדי שיוכל להקדיש אותן לבגרות הקרובה שלו, נעומי החליטה שהיא לא מרגישה טוב ואני "נאלצתי" להבריז מבית ספר ולשמור עליה. הכל בשביל אחי האהוב והמשפחה המתפרקת שלי. הלילה בניתי תוכנית שלמה לאיך לטפל בחיים הארורים שלי ולהחזיר אותן לנקודת ההתחלה. ואז קמתי בבוקר, המציאות הוטחה בפניי וחוסר המוטיבציה שלי רק גדל. ויתרתי מיד.
"אז מה סבתא? מה חדש?" אני שואלת ופותחת לנעמי את ארטיק השוקולד שלה. היא מחייכת בהתרגשות, תופסת בקצהו, קמה מהכיסא ומתחילה להתהלך איתו בחצר. אני נאנחת בייאוש, מניחה את מרפקי על שולחן העץ המתקפל ומיישרת את מבטי אל סבתי המבוגרת. היא מחייכת אליי ואני מהר מזייפת חיוך דומה לשלה תוך כדי משחק קטן בשערי. זה מדהים איך שאני הופכת לטובה בזה בכל יום שעובר. זה הופך לכלום בשבילי.
יחסית לבן אדם מבוגר סבתא שלי תפקדה די טוב, המצב הפיזי והנפשי שלה היה מדהים. אני והיא לא היינו מאוד קרובות אך הייתה בנינו איזשהי קרבה מסוימת של סבתא ונכדה. קרבה רגילה כזאת, לא אחת מיוחדת במינה.
"אני תוהה מתי תמצאי לך כבר איזה גבר יפה ותמרדי קצת באבא שלך.." היא אומרת בליווי של חיוך שובב שלא ידעתי שקיים אצל בנות גילה. פערתי את עיניי והנדתי בראשי במהירות, לרגע שכחתי מתום שלי. לפעמים התרכזתי יותר מדי בכאן ועכשיו ששכחתי מחיי היום יום שלי, כנראה ששום דבר לא היה ויהיה מאוזן בי.
"אני אוותר" אני ממלמלת ועוקבת עם עיניי אחר נעומי שהתקדמה לכיווני עם איזשהי אבן שהיא מצאה על הדשא בחצר של סבתי. רק שלא תזרוק אותה עליי. היא מסוגלת. "אתם בחופשה מבית הספר?" סבתא שלי מנסה להבין למה כולנו בחופש דווקא היום. מבטי עובר אליה באיזשהי אוטמטיות מחרידה ואני מיד מנידה בראשי ומתאפסת על עצמי.
"לעדן יש בגרות בעוד שלושה ימים אז הבית ספר הביא לו יומיים להתכונן אליה. הוא עכשיו יושב וחורש על החומר כי הדביל הזה שכח ללמוד בכל שאר השנה. קמנו בבוקר ונעמי החליטה שהיא לא מרגישה טוב היום למרות שחום הגוף שלה בסדר והיא מתנהגת כרגיל, כנראה היא סתם צריכה קצת תשומת לב. אמא התעצבנה על אבא בגלל כל הקידום שלו וחוסר היכולת שלו להיות יותר בקרב המשפחה, עזבה את הבית והלכה לעבודה מיד אחרי אבא. ואז נשארנו אני, עדן ונעמי. לא רציתי להפריע לעדן אז הברזתי מבית ספר כדי לטפל בנעמי." אני מספרת על הבוקר הקשוח שלא התנהל בשגרה הרגילה משום מה. נעמי בזמן האחרון זקוקה ליותר מדי תשומת לב, משהו רציני עובר עליה.
"הדפוק הזה רב עם אמא שלך הרבה?" היא שואלת ומנידה בראשה כלא מרוצה מההתנהגות של בנה לאחר שאני מהנהנת.
"את יודעת.. כל הקידום הזה של אחראי מחלקה קשה לו גם ככה ואמא לוחצת עליו עם הענייני משפחה הדפוקים שלה, אני יכולה להבין אותו.." אני מרגישה מחוייבת להגן על אבי שסבל הרבה בחודשים האחרונים מצד אימי האובססיבית.
YOU ARE READING
כלוּם- הוּשלם
Teen Fiction*** כלום הוא סיפור אחד מתוך סיפורים רבים של בני נוער. הוא מספר על הבעיות, החרדות, הפחדים, ההתאהבויות, המרוץ אחרי ההצלחה בלימודים, הלחץ שבמשפחה והבדידות הנוראית שרובם חווים. במקרה הזה הסיפור מתמקד בקים. נערה צעירה בגיל 17 שנסחפת אל תוך התאהבות בתום ב...
