***
משקפי השמש הגדולות מכסות את עיניי ויוצרות חוצץ דק ביני לבין העולם. אני שכובה על כיסא השיזוף הלבן כששורט ג'ינס שחור מכסה את גופי ביחד עם חולצת אוברסייז חלקה וארוכה שמותאמת למזג האוויר הקריר למחצה. מסיבות בריכה אף פעם לא היו הקטע שלי. אני וכלור אף פעם לא הסתדרו, בטח שלא בחורף.
זה היה יום שבת לא שימשי במיוחד אך בהחלט נחמד. בר החליטה בספונטניות לארח בביתה את כל מי שזרם עם הרעיון המשוגע שלה בעשר בבוקר. ככה שיצאנו מהבית כולנו: אמה, צליל, קורל ומספר שביעיסטים ושמיניסטים נוספים שבילו בחברתה של בר לאחרונה. גם תום היה בין המוזמנים, לא ברור למה. בעצם זה ברור למה.. לא משנה, הבנתם.
אני שונאת להיות ספונטנית, החרדה שלי שונאת אנשים ספונטנים למרות שהתיימרתי להיות כזאת בזמן שאני בעצם פריקית של שליטה.היו שני חלקים בראש שלי. אחד שידע בדיוק מה מצפה לו העתיד, איזה אפשרויות יש לו ומה כולם מצפים ממנו. והיה צד שני, כזה שלא הצליח לראות את המשך הקיום שלי בעולם שכזה. זה הרגיש כאילו מראה ניצבת מול הפרצוף שלי ואני לא מסוגלת לראות יותר מאת החיצוניות שלי. כבר לא אהבתי את התחביבים שהיו לי בעבר, הכל נראה מיותר והדבר שהיחדי שנותר לי לעשות הוא לזרום עם החיים, לתת להם לקחת אותי לאן שהם רוצים.
בסופו של דבר הראש שלי יצר איזשהו עירבוב של שני הצדדים. העתיד הרחוק היה מעורפל והעתיד הקרוב היה מתוכנן לפרטי פרטים. ואהבתי את זה. היום שלי תמיד היה מתוכנן בדקדקנות, אולי בחלק מהזמן הכחשתי זאת אבל הוא בהחלט היה מוכן איפשהו שם, עמוק בתוך המוח שלי. תפנו ימינה בתת המודע שלי. שמאלה קצת אחריו והנה הוא שם, מוכן ומזומן.
בכל מקרה, כולם נכנסו לבריכה. אני שפחות התחברתי לרעיון של לרוץ בבגד ים בחורף לבריכה מלאה בריח של כלור ולהיות חולה בסופו של דבר בחרתי להישאר בחוץ ולשכב על מיטת השיזוף למרות שלא היה שום זכר לשמש בחוץ ולי לא היה שום רצון להישרף או להשתזף.
רון ניסה לדחוף את בר אל תוך הבריכה מה שגרם לכולנו לצחוק בקול כי בסופו של דבר נפל רק הוא. בר שילבה את ידייה על חזיה והביטה בו מלמעלה, כשהוא בבריכה והיא מחוצה לה, צועקת עליו לא לנסות אותה.
"את לא מתכוונת להיכנס לבריכה?" תום התיישב על ידי בשאלה. עיניו הכחולות בחרנו אותי, מחפשות אחר תשובות במבטי האדיש שלא אמר דבר מלבד כלום ושום דבר.
"אני לא מעוניינת בלהיות חולה או להריח כמו גוש כלור" אני ממלמלת בחוסר עניין וממשיכה לצחוק מן המתרחש: אמה ובר רבות מכות בצחוק מפני ששתיהן לבשו את אותו בגד הים. טיפוסי לזוג חברות טובות, לא?
"את פשוט מוד." הוא קובע ונאנח תוך כדי שהוא משלב את ידיו על חזהו וצופה גם הוא במתרחש.
YOU ARE READING
כלוּם- הוּשלם
Teen Fiction*** כלום הוא סיפור אחד מתוך סיפורים רבים של בני נוער. הוא מספר על הבעיות, החרדות, הפחדים, ההתאהבויות, המרוץ אחרי ההצלחה בלימודים, הלחץ שבמשפחה והבדידות הנוראית שרובם חווים. במקרה הזה הסיפור מתמקד בקים. נערה צעירה בגיל 17 שנסחפת אל תוך התאהבות בתום ב...
