כלוּם- הוּשלם

פרק 14- חבורה של חיות

***

הפעם זה לא היה השעון המעורר או הקול הדרמתי של אימא שלי שהעיר אותי, זה היה הרבה יותר גרוע, אלו היו הצעקות העליזות של בר שלא הייתי מסוגלת לסבול בשעה כזאת מוקדמת של הבוקר. בעצם איזה בוקר? הן העירו אותי בפאקינג 4:30 לפנות בוקר! לא מכבד שלהן!

"בר תשתקי, את תעירי את כל הבית" אני נאנחת בדרמתיות ומנסה לפקוח את עיניי שמסרבות להיפקח. אני מבינה אותן, מסכנות שלי.

"מאוחר מדי.." היא ממלמלת ומושכת ממני את השמיכה "אבא שלך כבר ער" היא מעדכנת וזורקת עליי כמה בגדים. אמה מהמהמת לחיוב וחוזרת להתכתב עם עוז.

"כן.. הוא חזר מאוחר.." אני ממלמלת ומתיישרת לישיבה תוך כדי שיפשוף עיניים לא עדין במיוחד שעזר לי להתעורר על עצמי. בערך.

"מתי קמתן?" אני מפהקת וקמה ממיטתי ביחד עם בגדיי. "3:30?" בר שואלת את אמה ואמה מאשרת בהמהום חסר כל ריכוז. עיניי נפערות בהלם. "אני החיים לא הייתי קמה בשביל אף אחד ב3:30, גם אם הוא היה מת" אני ממלמלת וטופחת על גבה של בר בדרך לחדר המקלחת המשותף שלי ושל עדן.

"מה אתה עושה פה?" אני סוגרת במהירות את הדלת. הוא מתפקע בצחוק גדול מבעד לדלת. אני פותחת אותה, דוחפת אותו מעט פנימה ומשלבת את ידיי בכעס.

"תרגעי, רק החלפתי חולצה" הוא מרים את ידיו ככנוע. "למה אתה לא עושה את זה בחדר שלך? הבהלת אותי!" אני ממלמלת ומניחה את ידי על ליבי שדופק בחוזקה.

"אנה מתארגנת, לא רציתי להפריע לה" הוא משחיל את ידיו וראשו אל שרוולי החולצה הלבנה שלו וטופח על כתפי כסימן ל"סיימתי פה, את חוסמת לי את הדרך".

"בר העירה אותי ואת אבא. אבא עייף אז הבטחתי לו שאני אסיע את כולכן למגרש האוטובוסים, תתלבשי ותאכלו משהו זריז, אני מחכה לך על הספה בסלון" הוא מסביר כשהוא קולט את הפרצוף חסר ההבנה שלי. הוא יוצא מחדר האמבטיה מיד אחר כך בחיוך קטן וסוגר אחריו את הדלת.

אני שוטפת את פניי כדי להתעורר, מצחצחת במהירות את שניי ומכניסה את מברשת השיניים שלי אל תיק הרצחה שלי לאחר לבישת הבגדים שבחרה לי בר. כשאני יוצאת מהשירותים אני מכבה את האור בשירותים וזורקת את תיק הרחצה שלי אל תוך המזוודה.

אני מסמסת לעדן להגיע לחדרי וזורקת את הטלפון שלי על המיטה בזמן שבר ואמה סורקת את גופי.

"מה?" אני שואלת בחוסר הבנה ומגלגלת את עיניי בעצבנות. "אני שונאת שבגדים נראים עלייך יותר טוב, במיוחד שאנחנו מתואמות" היא משלבת את ידיה על חזיה בעצבנות כלשהי. אני פוערת את עיניי.

"אל תגידי לי שאני לובשת ג'ינס סקיני כחול עכשיו בשביל שאני אהיה מתואמת לך" אני בוחנת את בגדיה. לא שמתי לב לבגדיי לפני כן. אני בודקת אם דבריה נכונים. שיט, אני עם ג'ינס סקיני כחול.