האהבה שלי

פרק שלישי ~ איך קוראים לך? ~

~איזבל~
מעולם לא ראיתי דבר נורא כזה.
וכבר ראיתי ועברתי דברים נוראיים בחיי.
חזרנו לארמון בשקט, כל אחד שקוע במחשבותיו.
הנפש שלי רצתה רק להיכנס לחדר ולשקוע בעצבות וזעזוע.
אבל המשרתת שבי הייתה חייבת לעלות לחדר של הנסיך ולטפל בו.
רציתי לברוח, לא האמנתי שהרוצח הזה יהיה יום אחד מלך, ושאני צריכה להלביש ולטפל בו.
עליתי בכבדות לחדרו וניסיתי לכבוש את הגועל כשנכנסתי לחדר.
עצרתי בפתח כששמעתי צעקות.
ידעתי שיהרגו אותי אם אני אתפס מצוטטת אז הלכתי לסדר את הדברים בשולחן אוכל גבי מופנה לחדר של הנסיך והקשבתי.
"... זה יהיה בעיתונים ובחדשות ובכל מקום." זה היה הקול של המלך.
"אני יודע." אמר הנסיך.
"אתה לא נראה כמו מישהו שהרג פעם ראשונה" נימה של חשדנות הייתה בקולו של המלך.
היה שתיקה "אני מניח שאני פשוט בנוי לזה"
"אני גאה בך בן" אולי זה רק נדמה לי אבל הקול של המלך נשמע מאיים.
"אני לא אאכזב אותך"
"אני יודע" שמעתי קול תפיחה.
ואז המלך יצא מהחדר.
התעסקתי בלהרתיח מים לקפה והתפללתי שהוא לא ישים לב אליי.
הוא לא. הוא פסע מהר ויצא מהחדרים והשומרים סגרו את הדלת הכבדה אחריו.
נשמתי נשימה רועדת.
אחזתי במגש עם הקפה והעוגיות שהכנתי, הסתובבתי והלכתי לחדר של הנסיך.
באתי לנקוש בדלת אבל היא נפתחה בתנופה והנסיך עמד מולי.
הוא צעק בבהלה כשראה אותי ואני גם נבהלתי והמגש נשמט מידי והספל והצלחת התנפצו על הרצפה ברעש מחריד.
רציתי להיעלם. זה היה כל כך מביך.
רגע מחשמל עבר ביננו ולטשנו עיניים אחד בשני בבהלה.
הוא הביט בי במבט מבוהל.
פעם ראשונה שראיתי רגש אמיתי על פניו הקפואות.
כיחכחתי בגרוני ראשונה השתחוותי מהר והזדקפתי "סליחה הוד מעלתך, אתה בסדר?"
הוא הביט בי וקימט את מצחו "לא" אמר כאילו זה מובן מאליו.
החוורתי.
"אני אנקה פה"
אמרתי והשפלתי מבט.
הוא לא ענה אלה נשאר שם עומד והביט בי.
בלעתי רוק והתחלתי לאסוף את השברים בזהירות.
פיניתי הכל ולקחתי סמרטוט וניקיתי.
הנסיך עמד שעון על הקיר עם ידיים משולבות והביט בי בסקרנות.
"איך קוראים לך?"
אולי דמיינתי את זה לרגע אבל ליבי החסיר פעימה..
קיוויתי שזה מפחד ולא ממשהו אחר.
עד עכשיו אף אחד שדרגתו גבוהה ממני לא שאל אותי לשמי. חצי שנה היחידים שקראו לי בשמי היו רייצ'ל וכמה מהשוטרים והמשרתות שהכרתי. זה היה אחד הדברים שכל כך הזכירו לי את מעמדי. רק לשומרים ולמשרתות בדרגות הגבוהות יותר היה סיכה קטנה עם השם שלהם. לכל השאר לא, סימן לכמה הם חברי חשיבות.
הנחתי את הסמרטוט בסל כביסה והסתובבתי אליו.
לטשתי בו מבט, רציתי להראות לו שאני לא מפחדת ממנו.
"איזבל" אמרתי.
הוא הרים גבה. "קצת אצילי בשביל משרתת את לא חושבת?"
כבשתי את העצב. לא רציתי להראות לו כמה המשפט הזה הכאיב לי. לא עניתי.
הוא התקדם צעד "שאלתי שאלה."
בלעתי רוק "אני לא חושבת שאני יכולה לענות לך"
הוא צחק צחוק מאיים. התכווצתי.
"את בטוחה?"
"קיבלתי פקודה מדרגה יותר גבוהה ממך" לחשתי בפחד.
בבקשה אל תלחץ עליי ותשמע שאני משקרת.
בבקשה תמשיך לא להתייחס אליי.
אני לא רוצה לבכות מולך.
הוא שתק ושקל את דבריי.
"אני לא חושבת שאת מדברת אמת, את יודעת מה רמת החומרה של שקר לנסיך? ורשלנות בעבודה?"
הוא התקדם עוד צעד.
"אתה הבהלת אותי" אמרתי בהאשמה. ומיד הוספתי בלחישה "וזה לא היה בכוונה"
למה אתה מתייחס אליי בכלל??
"אני אשאל אותך פעם אחרונה. את לא חושבת שהשם שלך קצת אצילי בשביל משרתת?"
הידיים שלי הזיעו והלב שלי פרפר בחזה בבהלה.
לא חשבתי שאוכל לפחד מהנסיך יותר ממה שאני מפחדת ממנו כבר עכשיו אבל הנה הרגע הגיע.
למה זה אכפת לו בכלל?? הרגשתי כאילו הוא מחפש מישהי להתעלל בה. להוציא עליה את כל מה שהוא עובר.
"אני.." גמגמתי והשפלתי מבט "נמכרתי לארמון."
שאפתי אוויר ברעד.
שמירת הדבר הזה בבטן היה קשה, ופתאום להגיד את זה בקול למישהו, גם אם זה הבן אדם האחרון שחשבתי שאשתף אותו במשהו אישי בחיים שלי, זה שחרר את המועקה והסוד שהיה אצור בליבי כל כך הרבה זמן.
הכאב בליבי נחלש קצת.
הישרתי מבט לנסיך. בלי פחד.
הוא הביט בי ושפתיו נפתחו מעט בהפתעה "נ..נמכרת?".
הוא הביט בי במבט לא מאמין כאילו הוא שומע דבר כזה פעם ראשונה בחייו.
הבטתי בו חזרה במבט לא מבין.
הוא הנסיך. חשבתי שהוא יודע על כל מה שקורה במדינה שלו, על כל הפגמים..
הנהנתי.
הוא העביר יד בשערו הכהה. "את מוכנה להסביר?"
"הוד מעלתך" התחלתי וניסיתי לנסח את השאלה ככה שזה לא יצא כמו חוצפה. "למה זה אכפת לך בכלל? אתה הנסיך, אני סתם משרתת"
הוא משך בכתפיו "אני אהיה המלך ביום מין הימים. אני רוצה לגעת על כל מה שקורה במדינה שלי ועם האזרחים"
"כדי שתוכל לשלוט בהם?" שאלתי בהיסוס.
"כדי שאוכל לשלוט בהן טוב" הדגיש.
שקלתי את דבריו.
הוא התיישב על הכורסא ולקח ספר מהמדף.
"תכיני לי אמבטיה" אמר.
ואז הוסיף אחרי שחשב שנייה "בבקשה"
הבטתי בו בהפתעה.
הוא פתח את הספר והתחיל לקרוא.
שערו נפל על פניו והוא היה נראה כל כך טבעי ומלכותי באותו הזמן.
הוא לא שם לב שאני בוהה בו, למזלי.
פלטתי את כל האוויר שאצרתי בתוכי בדקות האחרונות והלכתי להכין לו אמבטיה.