פרק עשרים ותשע ~ התאהבות ~

722 31 0
                                    

~ איזבל ~
לעזאזל. איך יכולתי לאבד את השרשרת.
הרגשתי בחסרונה כשיצאתי מחדרו של הנסיך, כאילו איבר חסר לי.
ידעתי שזה טיפשי, זה בסך הכל חפץ, אבל זה כל מה שנותר לי בחיי. ההוכחה לאושר שהיה לי פעם, למשפחה, לניקולאס.
וגם לא יכולתי להגיד לו מה אני מחפשת כי היה אסור למשרות לשים תכשיטים.
אני לא אבכה עכשיו. אני לא אבכה.
נשמתי נשימה עמוקה ומיהרתי לחדרי להחליף בגדים ולהתארגן באופן נורמלי.
באמצע המדרגות למרתפים נעצרתי בבהלה.
רייצ'ל.
לעזאזל איך יכולתי לשכוח ממנה בתוך כל הבלאגן עם הנסיך?!
את המרחק לחדר צימצתי בריצה ופתחתי את הדלת לחדרנו הקטן בתנופה, מתנשפת.
מיד מיהרתי לסגור את הדלת כשראיתי שהיא שוכבת במיטה מכורבלת עם מארק.
מתנשפת עדיין מהריצה ועם לחיים סמוקות ממבוכה נשענתי על הדלת.
"לעזאזל" לחשתי "מה היא חושבת לעצמה?!"
טילטלתי את ראשי והלכתי לחצר לשאוף אוויר.
התיישבתי על ספסל ונשמתי את האוויר וריח הפרחים.
בהיסח הדעת שיחקתי עם הצמה הרגילה שלי.
נאנחתי עמוקות.
העצב הזה, זה לא דבר שהייתי רגילה אליו.
במשך כל נעורי הייתי ילדה מאוד אנרגטית ושמחה.
זה לא היה אני. הרגשתי כאילו ענן שחור עוטף אותי ולא מרפה.
ידעתי שאני צריכה ללכת לעבוד עכשיו במטבח ואז למלצר לארוחת הצהריים אבל שום רצון לעשות את זה לא היה בי.
הלכתי בבטלה במסדרונות השוממים של הארמון.
לפתע שמעתי קולות.
עצרתי ונשענתי על המעקה מביטה על הנסיך שנמצא עם ג'ון בשיעור סיוף.
הבטתי בהם נלחמים וצוחקים תוך כדי.
הנחתי את ידיי על המעקה הקר וראיתי שג'ון תופך לאדוארד על שכמו ופורע את שערו בחיבה.
הבטתי בתשומת לב בחיוך על פניו של אדוארד.
אותו חיוך שראיתי בתמונה בבית שלהם.
חיוך מאושר.
הם המשיכו להתאמן והבטתי בנסיך כשעשה תנועה לא נכונה וג'ון קירב את החרב לצווארו.
"חבל" שמעתי את ג'ון אומר "אם זה לא היה אני תוך שנייה היית מת"
אדוארד דחף את זרעו ומילמל "אני פשוט עדין איתך"
"אהה" אמר ג'ון וצחק "אתה בטוח?"
אדוארד הינהן ואז התמתח.
מבטו נתקל במבטי.
חייכתי ונופפתי לו. למרות שבתוכי רצתי להעלם, זה היה כל כך מביך שהוא קלט אותי מסתכלת עליהם.
הוא חייך ואז נופף אליי בחזרה.
וזה היה הרגע שהבנתי שאני מאוהבת בנסיך.
לא ידעתי להסביר לעצמי למה, מה הוא עשה שגרם לי להסיר את ההגנות שלי, ולתת לו להתקרב אליי, ללב שלי.
הבטתי בו כשג'ון שאל אותו על מה הוא מסתכל ואדוארד משך בכתפיו והלך לתא הלבשה בעודו מחייך.
כן.
אני משרתת, התאהבתי בנסיך.
פשוט נפלא.

האהבה שלי Where stories live. Discover now