האהבה שלי

פרק שלושים ושבע ~ איזי ~

~איזבל ~
ישבתי על רצפת הצריח נשענת על חזהו של אדוארד זרועותיו מחבקות אותי מאחור.
ישבנו ככה בשקט כמה דקות. הרגשתי שהוא שקוע במחשבות.
"אני יכולה לשאול אותך משהו?"
הרגשתי את ראשו שהיה מונח על כתפי מתרומם "הממ?"
שיחקתי עם הכפתור בקצה שרוול חליפתו "אתה.. אי פעם.. היית במערכת יחסים עם מישהי?"
"לא." תחושה של הקלה עברה בי.
"למעשה, זה הנשיקה הראשונה שלי"
הסתובבתי אליו "באמת??"
הוא הינהן וצחק "למה את מופתעת כל כך?"
"פשוט" אמרתי ונעצתי מבט בפניו "הייתי בטוחה שהיית עם הרבה בנות לפניי.."
הוא הניד בראשו "לא הייתי בסיטואציה אינטימית עם מישהי אחרת. או נשיקה. למרות ש.." הוא אמר ופניו לבשו ארשת של חוסר שביעות רצון "נסיכה אחת של הארץ השכנה נישקה אותי פעם אחת. אבל זה הכל. לא נישקתי אותה חזרה אז אפשר לומר שזאת אכן הנשיקה הראשונה שלי" הוא אמר והביט בי.
"אהה" אמרתי וחזרתי להשעין עליו את ראשי.
הוא העביר את ידיו בעדינות בשערי ועצמתי את עיניי.
"ואת?" שאל.
"כן. עם כמה" אמרתי והעוותי את פניי "אבל אני יכולה להבטיח לך שזה לא מזכרת טובה במיוחד"
"למה? הם נישקו גרוע?" הוא צחק
חבטתי בו "זה ממש לא קשור"
"אז מה קרה?"
"פשוט..זה לא ממש התפתח למשהו מעבר. אחד התנשק איתי רק כדי להתגאות שנישק בת אצולה, השני כי הוא התערב עם אחותי, אחר כך הפך להיות בן זוג שלה השלישי.."
"רגע רגע" עצר אותי אדוארד "את רוצה להגיד לי שאחותך שלחה מישהו לנשק אותך כי היא התערבה איתו?!" שמעתי את הזעזעוע בקולו.
"אל תתן לזה לרגש אותך כלכך" הנפתי את ידי ביטול "היא אף פעם לא הייתה נחמדה אליי"
"כנראה שלשנינו יש אחים עם מטענים כלפינו. לפחות אותך לא השאירו בבית קברות קשורה ו.."
כשקלט מה אמר השתתק.
עכשיו התרחקתי מחיבוקו לגמרי כדי שאוכל להביט בפניו "מה אמרת?"
הוא הסב את פניו ונשך את שפתיו, ואז נאנח "את יכולה להעמיד פנים שלא אמרתי את זה?"
"אתה יודע שלא"
הוא נאנח ואז משך אותי אליו "אני באמת לא רוצה להיכנס לזה עכשיו"
"אבל אתה תספר לי מתישהו כן?"
הוא חיבק אותי "בחייך איזי, אני לא רוצה להרוס לנו עכשיו"
הסתובבתי אליו בחיוך "איזי?"
"זה מה שאמרתי?"
"לא ידעתי שאתה יכול לקרוא למישהו בשם חיבה כל כך חמוד אדוארד דה קוסקינן."
"זה מוצא חן בעינייך?"
הנהנתי נמרצות והוא צחק.
"יופי."
"אתה מסמיק?" שאלתי בחוסר אמון והבטתי בעור פניו הבהיר שהאדים כמעה.
"לא!" הוא אמר והביט בי בעזעוע.
צחקקתי ונישקתי את מצחו.
הוא משך אותי לחיבוק פתאומי "אני באמת לא רוצה שהלילה הזה יגמר."
משהו בקולו מחק את החיוך מפניי.
אני לא יודעת אם מה הוא מתמודד ביום יום אבל מה שזה לא יהיה, זה מכאיב לו.
וכן, גם אני לא רציתי לרדת מהצריח ולחזור למציאות חיינו.
חפנתי את פניו בכפות ידיי "יש משהו שאני רוצה לעשות כבר הרבה זמן"
הוא הביט בי בסקרנות "מה?"
שלחתי את ידי והעברתי אותה בשערו.
"אתה יודע, השיער הזה ממש לא חוקי"
הוא גיחך "זה מה שרצית לעשות?"
"מהרגע שראיתי אותך, כל הזמן אתה מעביר את יד בשיער כשאתה מתוסכל או אובד עצות. אני שמחה שאני עושה את זה עכשיו מסיבה אחרת."
"כשחושבים על זה יש גם משהו שאני רציתי לעשות הרבה זמן"
הבטתי בו בשאלה.
הוא לקח את ידיי ונשק להן. ואז נשק לכל אחת מהיבלות שיש על עורי.
"את באמת מיוחדת איזבל לה פנול" אמר והביט בי באריכות "מאוד מיוחדת"
המחווה הזאת נגעה לליבי.
הטריד אותי כל הזמן כשהוא אחז בידי אם הוא מרגיש את היבלות.
נרגעתי עכשיו שהבנתי שזה לא מגעיל אותו.
צמצמתי את המרחק בינינו ונשקתי לו באריכות.
השמש זרחה והיינו צריכים ללכת.
הסתכלתי על הצריח הקטן כשאדוארד סידר את שערו הפרוע מידיי ואת חליפתו ונעל את הדלת.
ואני ידעתי שעוד נחזור למקום המפלט הזה הרבה.

ההמשך יבוא...❤️