האהבה שלי

פרק עשרים וחמש ~ בזכותך אני כאן ~

~ איזבל ~
לא יכולתי ללכת לישון.
מובן שלא.
אז הלכתי וחיכיתי בחדרו של הנסיך.
ואז כנראה נרדמתי בשלב מסוים כי כשפקחתי את עיניי כבר היה בוקר.
הייתי על הכורסא שהתיישבתי עליה כשהגעתי והייתי מכוסה בשמיכה יקרה וחמה.
הייתי עדיין בחדרו של הנסיך.
ישנתי כל כך חזק וטוב, היה לי נוח כל כך שאפילו לא התעוררתי.
הסטתי מעליי את השמיכה באיטיות ונעמדתי.
הנסיך כיסה אותי?? הוא כאן??
פסעתי באיטיות לחדר העבודה הקטן הפתוח והצצתי.
נדהמתי כשראיתי את הנסיך לבוש בחליפה יושב מול שולחן הכתיבה שנמצא בחדר וממלא מסמכים.
הוא הסתובב בכסאו כששמע את צעדי וחייך "התעוררת"
ניסיתי להחליק על שערי בידי ולנסות לא להראות מובכת אבל בכל זאת גמגמתי "אתה.. אתה הגעת לכאן אתמול?"
הוא היה נראה משועשע "כמובן. ישנת כמו בול עץ שלא היה לי נעים להעיר אותך."
"כיסית אותי.." אמרתי לא מעכלת. ואז קיללתי את עצמי במוחי, לא צריך לציין את מה שמובן מאליו.
הנסיך לעומתי לא היה נראה מובך "היה קר בחדר. ישנת טוב?"
התקדמתי לעברו "תפסיק"
הוא נעמד ושילב את ידיו "להפסיק מה?"
לא עניתי לו ופשוט התקדמתי ואז מהוססת הושטתי את ידי והנחתי אותה על פרק ידו.
פיו נפתח והוא היה מופתע "על מה זה?"
הישרתי מבט לעיניו הכהות, פתאום שמתי לב כמה הריסים שלו עבים, כמה עור פניו בהיר.
וכמה עיניו אדומות ונפוחות.
עיניו היו מקובעות בעיניי, שואלות, מהוססות.
פשוט תגידי את זה איזבל
"דאגתי לך" מבטו השתנה והפך להיות יותר מופתע.
"איזבל.. אני.."
נרתעתי לאחור כשהבנתי מה אני עושה "סליחה, לא התכוונתי לגעת בך"
"לא אני.. " הוא ניסה לדבר אבל אני הרגשתי רק התחרטות על גילוי הרגשות שלי. המגע והקרבה.
"היי" הוא אמר ותפס בכף ידי בפתאומיות עד שהיישרתי מבט אל עיניו.
"תודה. בזכותך אני כאן" מצמצתי כמה פעמים.
הוא הידק את האחיזה בכף ידי עד שידו הייתה ממש אחוזה בידי ולא רק לפיתה.
שוב שמתי לב כמה ידו חמה וחזקה, קיוויתי שהוא לא מרגיש את היבלות על ידי.
עיניו הביטו ישר אל עיניי. הוא אפילו לא מצמץ, אף אחד לא הביט בי הרבה זמן במבט ישיר כזה.
"תודה"
"מה, מה קרה לך?" שאלתי.
הוא נאנח ואחיזתו בידו רפתה וידי נשמטה לצד גופי.
"זה סיפור ארוך"
"אני מקשיבה" אמרתי.
הוא נשך את שפתיו "זה לא משהו שאני יכול לספר"
יכול או רוצה?
"אה, בכל מקרה אתה בסדר?"
הוא חייך אליי "חוץ מכמה שריטות וחתך, אני חי "
"נפצעת?!"
"טיפה" הוא אמר ואז התמתח. "בכל מקרה אני בסדר ואני צריך את העזרה שלך"
"כמובן" אמרתי.
מבטו היה מרוצה "שבי כאן" אמר והורה על השולחן "יש כאן מסמכים, אני רוצה שתעייני בזה."
הבטתי בו כישיצא מהחדר.
מילותיו עדיין הדהדו במוחי. "תודה, בזכותך אני כאן"
חייכתי והתיישבתי בכיסא ממתינה שהוא יחזור.