האהבה שלי

פרק אחד עשר ~ מה קורה איתי? ~

~איזבל~
התעוררתי כשאני במיטה רכה וגדולה וצינורות דקים מחוברים לזרוע שלי.
הזדקפתי באיטיות במיטה אבל סחרחורת נוראית תקפה אותי ואילצה אותי לשכב.
ניסיתי להיזכר איך הגעתי לכאן ואז נזכרתי במגע זרועותיו של הנסיך, בהניחו אותי במיטה, בזה שהוא כיסה אותי...
במבטו המודאג מהצד.
רגש שלא הרגשתי הרבה זמן התחיל להתפשט בי,
חום.
הרגשה שלמישהו אכפת ממך.
מובן שהמחשבות שאני משרתת ניקרו במוחי כל הזמן אבל עצם זה שהוא עשה את המחוות הפשוטות האלה שמראות שאכפת לו ממני, שהוא דואג לי, זה המיס את ליבי.
"איך את מרגישה?" שאלה מרתה בחיוך והתקרבה אליי.
"הרבה יותר טוב" אמרתי וחייכתי אליה "תודה"?"
לפתע מסך טלוויזיה שהיה תלוי על אחד הקירות במרפאה נדלק והתחיל שידור של קול ארמון.
הרווחתי על המיטה ופניתי להביט במסך בעוד מרתה התיישבה על כיסא קרוב.
"בוקר טוב ארצנו היקרה!" פתח ריצ'רד "אנחנו היום עם חדשות פחות טובות, ערד לא טוב עבר על הארמון שלשום. נקרא לנסיך של ארצנו להודיע את ההודעה ולשאת דברים, אני מזמין לבמה את אדוארד דה קוסקינן!"
הבטתי בתשומת לב כשהנסיך עלה על הבמה.
הוא נראה רציני ולחוץ.
לא יכולתי שלא לשים לב לחליפה הכחולה כהה שלבש והלמה היטב את גופו.
הוא הישיר מבט על המצלמה והרגשתי כאילו הוא מביט בי.
"אזרחים יקרים, אתם יודעים כמה קשה אנו עומדים כדי לשמור על בטחונכם, כמה אנו רוצים שתהיו מרוצים, שתחיו טוב, אך השבוע קרה משהו שערער את בטחוננו, את בטחון הארמון"
שמתי לב שהוא נראה די עצוב
"אמש אירעה ניסיון של רצח באבי המלך ובי"
הוא השתתק שנייה שמילמול של הקהל התחזקו.
שמעתי את מרתה מושכת באפה בשקט, שהבטתי בה מהר ראיתי שהיא בוכה.
"המתנקש נתפס ונענש, בנוסף להתנקשות אבי ואני קיבלנו איום ממי שגרם לכך ובנוסף גילינו שהוא זה שגרם לתקיפת הארמון לפני כמה ימים. אנו מבטיחים שנשים לכך קץ נתפוס אותו ונגרום לו לשלם על מעשיו."
הנסיך עצר לנשום והיה נראה עצבני
"בעקבות אירועים אלו אבי המלך הגיע להחלטה להקדים את מינויי לנסיך, זה ייערך בעוד חודש בדיוק.
אני מקווה שעד אז אדע את הדרך ללב העם שלי ואצליח להגן עליכם ועל הארמון. המשך יום טוב"
הנסיך ירד מהבמה המהירות והמלך עלה במקומו.
אני רק נותרתי המומה מהחדשות תוהה אם הנסיך בסדר.
"שמעתם את בני הנסיך" המלך נראה עייף כל כך
"אני בטוח שהוא יחליף את מקומי בצורה מעולה ואני לא אפסיק לעשות על שביכולתי לדאוג לכם.
והיא אני מדבר ישירות אלייך מי שיזם את זה, תיהיה בטוח שאנו נתפוס אותך"
ובסיום רצף ההכרזות המוזר הזה המלך ירד מהבמה והמסך נכבה.
מרתה מלמלה כמה דברים לא ברורים בזמן שבדקה אותי.
לבסוף ניתקה ממני את הצינורות נתנה לי כמה כדורים ואמרה לי שאני משוחררת ושאקח אותם בקביעות ואקפיד לאכול.
איך שהשתחררתי מהמרפאה מיהרתי לחדרי.
לקחתי שמלת עבודה נקייה ומברשת שיער והלכתי למקלחות.
כשהגעתי הופתעתי מהשקט והריקנות שלא הלמו את מגורי המשרתות.
טוב נו בטח, חשבתי, כולן בעבודה.
מיהרתי להיכנס לתא האבן הקטן, לפשוט את בגדיי המלוכלכים מימים של עבודה ופתחתי את זרם המים.
הקפדתי לשטוף את עצמי עם מים קרים בגלל הכוויות אבל רעדתי מקור.
סיימתי לקרצף את גופי ושיערי בסבון ושטפתי הכל במים.
הרגשתי הרבה יותר טוב אחרי שהתנגבתי ןעטפתי את עצמי בבגדים.
יצאתי מהתא וסרקתי את שערי השטני ואז אספתי אותו לזנב סוס שהגיע עד כתפיי.
הבטתי במראה הסגורה שהייתה שם.
גופי נראה רזה יותר ולחיי היו סמוקות מהקור.
מיהרתי לחדרי, נעלתיי את נעליי הבובה שלי, הכנסתי את השרשרת הכסופה עם תליון הפרפר הכחול שקיבלתי מניקולאס כשהייתי בת 12 אל תוך החולצה וזהו, הייתי מוכנה.
דבר ראשון מיהרתי למטבח אל רוברט.
הוא חיבק אותי חיבוק אמיץ כשראה אותי "את בסדר קטנטונת?"
הנהנתי והתנתקתי ממנו "אני כמו חדשה"
הוא כיווץ את מצחו, "שמעתי מה קרה. אני רוצה שתאכלי לפני שתתחילי את היום. דיברתי עם הרופאה והיא אמרה שאת צריכה להתחזק"
רוברט היה כמו סבא בשבילי במקום הזה ועדיין, תמיד הפתיע אותי שכלום לא חומק מעיניו.
הינהנתי שוב וחייכתי אליו "אל תדאג"
הוא ספק את כפיו וחייך "ג'רמי הכין לך צלחת"
רכנתי ונתתי לו נשיקה מהירה על הלחי.
הוא צחק וחזר לעבוד.
הלכתי לעבר ג'רמי, טבח צעיר בשנות השלושים לחייו שהיה ידיד שלי מרגע שהגעתי לכאן.
התיישבתי על הדלפק והתבוננתי בן בזמן שלש קמח.
הוא העיף בי מבט וחייך "שמח לראות אותך פלפלת"
עיוותי פניי "אתה מתישהו תפסיק לקרוא לי ככה?"
הוא הניד בראשו בחיוך "אף פעם".
נאנחתי. השם הזה נדבק אליי מאז שהגעתי למטבח בפעם הראשונה.
לא הייתי רגילה לבשל ושמתי מלא פלפל במרק.
לא הפסקתי להתעטש כל המשמרת וג'רמי היה לידי בתורנות.
מאז השם הזה נדבק אליי.
הוא סיים ללוש את הבצק והושיט לי צלחת גדולה עם סלט וכמה מאפים.
מבטו הרצין כשלקחתי ממנו את הצלחת
"את מדאיגה אותי" אמר והתחיל לרדד את הבצק.
לקחתי קצת ירקות במזלג והכנסתי לפה "למה?" שאלתי תוך כדי לעיסה.
הוא הניד בראשו "רק תאכלי, בסדר?"
הבטתי בו במצח מקומט "מה העניין ג'ר?"
הוא הפסיק לרדד והביט בי בתסכול "מה העניין? את באמת שואלת מה העניין?!"
הנחתי את המזלג. מעולם לא ראיתי את ג'רמי ככה.
הוא הניח את המערוך והסתובב אליי "את בסך הכל בת עשרים איזי! ותראי איפה את נמצאת! ועכשיו זה פוגע בך בבריאות ואת מתעלפת?! זה לא יכול להמשיך!"
"אה כן?" שאלתי והכעס התקלח בי "אתה חושב שלי זה לא עובר בראש? אתה חושב אולי שאני נהנית להיות פה?!"
"אז למה לא הקשבת למלך כשרצה לפטר אותך?! היית עפה מהמקום הזה ודי!!"
פערתי את פי "איך אתה יודע את זה?!"
"הייתי באולם כשנפל לך הקערה"
שילבתי את ידיי "אתה לא אמור לצותת לשיחות של אנשים"
"אבל את לא סתם אנשים!" צעק ואחז בכתפיי "אני לא יכול שיקרה לך משהו! "
"ג'רמי" לחשתי "אתה מכאיב לי, מה יש לך?"
הוא הביט בי כאילו הוא רואה אותי פעם ראשונה והרפה ממני.
"מה קורה כאן?" שמעתי קול מוכר ורייצ'ל התקרב אלינו בהיסוס.
"כלום" אמר ג'רמי ונעץ בי מבט כועס ואז חזר לבצק.
נעצתי בו מבט דומה קמתי והלכתי משם.
"בלי!" שמעתי את רייצ'ל קוראת אחריי אבל לא היה לי אכפת.
מה הבעיה שלו?! חשבתי בכעס כשעליתי במדרגות לקומות העליונות הוא חושב שכיף לי ואני נהנית להיות כאן?!
כעסתי והתחשק לי לשבור משהו.
סיימתי לעלות במדרגות והסתכלתי בשעון
זה היה הזמן שלי להיות בחדרו של הנסיך ולראות אם הוא צריך עזרה ואחר כך ללכת לשטיפת כלים ולנקות את אולם הנשפים.
נאנחתי וניגשתי לחדר של הנסיך הכעס עדיין לא עזב אותי.
לא הבנתי מה עובר על ג'רמי.
המשפטים שלו לא יצאו לי מהראש. " את רק בת עשרים, זה פוגע בך בבריאות..."
ואז עצרתי מהליכתי המהירה.
פתאום הבנתי עד כמה הוא צודק.
ונבהלתי, כשהבנתי שהוא צודק.