האהבה שלי

פרק חמישים וארבע ~ לחזור אלייך ~

היי❤️
מקווה שכולכם בסדר עם כל המצב בארץ.
ומקווה שאתם זוכרים מה קרה בסיפור🤭
תהנו מהקריאה, ותשמרו על עצמכם🦋

• אדוארד •
קמתי בבוקר מוקדם ולקח לי שנייה להבין איפה אני נמצא.
הסתכלתי על איזבל שישנה לידי, מחבקת אותי תוך כדי שינה.
היינו במערכת החדרים הישנה של אימי.
הבטתי בשעון על הקיר, עוד לא הייתה זריחה. נאנחתי בהקלה.
נישקתי את מצחה של איזבל "בוקר טוב" לחשתי כשהתעוררה והביטה בי.
"מה השעה?" שאלה בנמנום ושפשפה את עינייה.
"מוקדם" השבתי "צריך להתארגן ולחזור לתפקידים שלנו"
היא נאנחה בצער.
"היי" אמרתי ומשכתי אותה אליי "זה היה הלילה הטוב ביותר בחיי"
היא חייכה "גם שלי. סוף סוף לא היה לי סיוטים"
חייכתי. גם לי.
כבר הרבה זמן לא הרגשתי רגוע ובטוח כמו הלילה הזה.
הבטתי בה כשקמה מהמיטה והלכה לשטוף פנים.
היא עדיין לבשה את השמלה מאתמול.
לא הרגשתי בנוח לישון בלי חולצה ובלי מכנסיים, אני מניח שגם היא לא.
נעלתי נעליים וסרקתי את שערי באצבעותי. ניגשתי גם אני לשטוף פנים ולצחצח שיניים.
איזבל חזרה מחדר ההלבשה , היא כבר לבשה את מידי המשרתת הרגילים שלה אך שערה היה עדיין מפוזר.
היא נעמדה לידי מול המראה וסרקה את שערה במברשת שמצאה.
נשעתי על הקיר והבטתי בה, מהופנט.
היא אספה את שערה לקוקו צמוד.
"למה את לא עושה צמה?" שאלתי
"רייצ'ל עושה לי בדרך כלל, כשאני עושה לעצמי זה יוצא מכוער."
"תני לי לנסות לעזור לך" אמרתי וניגשתי אליה.
"אתה יודע לעשות צמה?" שאלה בהפתעה.
"לא, אבל תמיד יש פעם ראשונה"
היא צחקה והושיטה לי את המברשת.
"בנינו, אני רק רוצה לגעת בשיער המושלם שלך" אמרתי ושאפתי את ריחו.
היא צחקה שוב והדריכה אותי איך לעשות לה את הצמה.
הבטתי בתוצאה, או יותר נכון ביצירה המופלאה שעשיתי מהשיער שלה.
הצמה הייתה רפויה וכמה שערות יצאו ממנה אבל הייתי מרוצה מעבודתי.
איזבל ניגשה לנעול את נעלייה ואני הבטתי בה בעצב.
נאנחתי "איזי יש משהו שאני צריך לספר לך"
היא התרחקה ממני והביטה בריכוז בעיניי "מה?"
"אני יוצא מהארמון, עוד מעט, לפגוש את רוברט"
ראיתי את החרדה בעיניה "אדוארד..הוא כמעט הרג אותך כבר פעם.."
"רגע תקשיבי לי.."
"לא." היא קטעה אותי "אתה לא צריך לתת לי הסברים, אני פשוט לא רוצה שתפגע."
בלעתי את רוקי. הרגשתי אשמה על כך שאני מעמיד אותה שוב במצב שבו היא צריכה לשמור על סוד שלי ולפחד עליי.
"אני עושה את זה כדי להגן עלייך" אמרתי.
"אני יודעת" היא לחשה "וזה בדיוק למה אני דואגת"
הנהנתי "אל תדאגי, רוברט לא יפגע בי, אני יודע את זה"
היא הביטה בי בספק רגע ואז נאנחה וחיבקה אותי בחזקה.
"תבטיח לי שתשמור על עצמך"
חיבקתי את גופה "אני מבטיח"
היא הרימה את ראשה ונישקה אותי ארוכות.
שפתיה היו חמות על שפתיי.
הנחתי את ידיי על לחייה והעמקתי את הנשיקה.
היא הייתה הראשונה שהתנתקה.
"אני מוכרחה ללכת לפני שישימו לב שנעלמתי."
הנהנתי והיא יצאה מהחדר לא לפני שהסתובבה וחייכה אליי חיוך אמיץ, כאילו היא אומרת לי שהכל יהיה בסדר. הדלת נסגרה אחריה והרגשתי כבר געגוע.
אלוהים, אני מוכרח לחזור מהר רק כדי לחבק ולנשום אותה שוב.
כמה דקות אחרי שאיזבל יצאה מיהרתי לחדרי ולקחתי את הפתק הצהוב שדון מסר לי.
רוברט רשם שם שניפגש בפאב לא רחוק מהארמון.
ביקשתי מג'ון להתלוות אליי, אמרתי לו שהוא יכול לסרב ואני אבין בגלל הילדה שלו אבל הוא אמר לי לשתוק ולא להזכיר זאת שוב. סיפרתי לו בקצרה על מה שקורה עם רוברט, הוא לא אמר דבר.
ידעתי שהוא לא מחבב אותו, ג'ון מעולם לא החליף עם רוברט יותר מכמה מילים.
הבנתי אותו. חוץ ממני ומאמא רוברט לא היה נחמד כמעט לכולם.
וזה למה העזיבה שלו הכאיבה לי פי כמה.
הגעתי לדירה של ג'ון ודפקתי שתי דפיקות על הדלת.
הארמון היה שומם בשעה כזאת מוקדמת של הבוקר, שומם מלבד השומרים.
"בוא תיכנס" אמר ג'ון ונכנסתי לביתו הקטן והחמים.
הוא הושיט לי בגדים "מה זה?" שאלתי בחשדנות.
"אנחנו צריכים להראות פשוטים ככל האפשר" הסביר ג'ון "אלא אם כן אתה רוצה מליוני עיתונאים וכתבות על כך שהנסיך יצא לשוטט בפאב."
"אני מעדיף את הבגדים" מילמלתי והבטתי סביב "אני יכול להיכנס לשרותים להתלבש?"
ג'ון קימט את מצחו אבל הנהן.
הוא מעולם לא שאל אותי למה אני קנאי כל כך לפרטיות שלי, ואני הערכתי אותה על כך.
ניגשתי למקלחת הקטנה שלהם וסגרתי את הדלת.
החלפתי לבגדים אזרחיים במהירות ואז שמתי לב לחפצים של התינוקת הקטנה שלהם.
ברווזי גומי קטנים ואמבטיה מפלסטיק. חייכתי. התגעגעתי אל הצרחנית הקטנה.
יצאתי מהשרותים והבטתי בג'ון ששתה קפה.
"מה שלום התינוקת?" שאלתי.
פניו זרחו "כבר יש לה שם. קראנו לה אמה, על שם אמא של רוז"
"יפה" חייכתי. ג'ון לגם שלוק אחרון מהקפה "שנצא?"
הנהנתי ויצאנו.
קייויתי שהכל יהיה בסדר ואחזור מהר אל איזבל.