האהבה שלי

פרק ארבעים וארבע ~ לספר לרייצ'ל ~

~ איזבל ~
פתחתי בשקט את דלת המרפאה.
כמה משרתות שנפגעו בשרפה נשארו שם להחלים,ביניהם רייצ'ל.
כשהתקרבתי אל המיטה שלה היא שמטה את הספר שקראה ונופפה אליי בשמחה.
חייכתי אלייה ומיהרתי לתת לה חיבוק "איך את מרגישה?" שאלתי והבטתי בה בדאגה.
"הרבה יותר טוב. אני כבר לא משתעלת ומצליחה לנשום כראוי, אני כנראה אשתחרר הלילה"
"טוב מאוד" אמרתי בהקלה. התיישבתי בקצה המיטה ואחזתי בעדינות בידה שהייתה מחוברת לצינורית קטנה
"ממש מוזר לי לשכב פה כבר יומיים בלי לעשות כלום, אני כמעט משתגעת."
הבטתי בחברתי הטובה והאזנתי לה כשפיטפטה ודברה על מארק ועל הרופאות החמודות שטפלו בה.
נשכתי את שפתיי. כמה רציתי לספר לה על אדוארד.
חשבתי על זה הרבה היום אחרי שעזבתי את חדרו, הנשיקות שלנו והחיבוקים עזרו לרגע להשכיח ממני את זה שאנחנו צריכים להסתיר את זה.
אבל לא חשבתי שאצטרך להסתיר את זה גם מחברתי, יותר מזה, היא כמעט כמו אחותי הגדולה.
רייצ'ל הייתה לצידי מא שהגעתי לארמון, לפני שנה, מוכה וחבולה אחרי שגררו אותי מהבית שלי.
היא טיפלה בידיים שלי שנפצעו מהעבודה הקשה, עזרה לי בלילות שהתעוררתי בבכי מסיוטים על מה שעוללה לי משפחתי.
ועכשיו שדבר טוב קורה סוף סוף בחיי אני לא יכולה לספר לה.
"בלי הכל בסדר?" היא שאלה בדאגה.,
כפיתי על עצמי לחייך "כן, למה?"
היא הידקה את אחיזתה בידי "קדימה, אני מכירה אותך מספיק טוב, מה יושב עלייך?"
"אני לא יכולה לספר" המילים יצאו מפי במהירות.
מצחה התקמט "למה?"
הנדתי בראשי "פשוט, אני לא יכולה."
"זה משהו טוב? או משהו רע?"
"טוב" אמרתי.
אבל אז חשבתי על האיום של רוברט "וגם רע"
היא קימטה את מצחה ואז נדרכה "זה בגלל הנסיך?! הוא עשה לך משהו בזמן שאת משרתת אותו?! בלי אם הוא כמו המלך אני אבוא וארצח אותו במו ידיי!" היא לחשה בזעם.
"הוא לא עשה לי כלום" הרגעתי אותה.
"אז זה כן הוא?"
הנהנתי. ואז בלי לחשוב על מה שאני אומרת לחשתי "התנשקנו"
"מה?!" רייצ'ל צרחה והקפיצה כמה אחיות שטיפלו במישהי במיטה רחוקה.
"סליחה" היא צעקה לעברם ואז הפנתה אליי את פניה "מה אמרת כרגע?"
"התנשקנו"
"כן, את זה כבר שמעתי אבל מה קורה איתך איזבל?! זה הנסיך!"
לחישתה הרמה, והמבט המזועזע על פניה הבהירו לי ד כמה זה חמור מה שאנחנו עושים.
"אני יודעת" לחשתי והשפלתי את מבטי.
"אבל מה קרה פתאום? חשבתי שאת מפחדת ממנו, שנאת אותו"
הנדתי בראשי "הוא אחר ממה שהוא נראה, הוא דואג לי"
"דואג לך?"
הנהנתי וסיפרתי לה הכל תוך כדי שאני מוודא שאין אף אחד שקרוב אלינו ויכול לשמוע את שיחתנו.
סיפרתי לה איך הוא הגן עליי מהמלך והתעניין בהגעתי לארמון, סיפרתי לה על זה שהוא רחוק ממה שהוא נראה, והוא דאג לי לאכול ואפילו נעזר בי למטלות שקשורות לממלכה.  סיפרתי הכל.
רייצ'ל הביטה בי המומה כל הסיפור.
כשהגעתי לחלק שהבנתי שיש לי רגשות כלפיו היא עצרה אותי "איך זה קרה? ככה פתאום?"
"ביליתי במחיצתו הרבה זמן. היה גם כמה נגיעות וחיבוקים בינינו עוד לפני.."
"את חיבקת את הנסיך?" היא שאלה ולראשונה לא ראיתי זעזוע על פניה,אלא אושר.
"רגע את חושבת שזה בסדר?" שאלתי.
"מה בסדר?"
"הוא הנסיך רייצ'" אמרתי בעצב "אני משרתת. הרי אם יתפסו אותנו.."
"לפי מה שאת מספרת בשבילו את איזבל.
בלי בן אדם שמבקש ממך לקרוא לו בשמו, לא הוד מעלתך, לקרוא לו בשמו רק מבהיר לך כמה הדרגות שלו ושלך לא חשובות לו"
הנדתי בראשי "אני יודעת" אמרתי "והוא מקסים ואדיב כלפיי אבל לי זה קשה. קשה לי לבוא אליו לחדר ואפילו אין לי בושם להתבשם בו, קשה לי לבוא אליו עם הבגדים האלה, עם הריח של הלכלוך אחרי יום ארוך, עם ידיים מלאות יבלות."
"כי ידעת משהו אחר" היא אמרה והביטה בי בחיוך עצוב "זה לא כי באמת קשה לך שהוא רואה אותך ככה, זה כי את מתגעגעת למה שהיה לך. ואם הוא רוצה אותך, הוא ירצה אותך גם אם תראי כמו שק תפוחי אדמה הבנת? כי את הכי מקסימה שיש"
צחקקתי ומחיתי את הדמעות מפניי "תודה רייצ'"
"תמיד לשרותך" היא חיבקה אותי והביטה בי בחיוך שובב "עכשיו, ספרי לי הכל על הנשיקה הראשונה"
הסמקתי "את לא רצינית"
היא הינהנה "ועוד איך. אני מאוד סקרנית, מי נישק ראשון?"
"הוא"
"ו.. הנסיך שלנו מנשק טוב?"
"כן" אמרתי בביישנות "הוא מנשק מעולה"
רייצ'ל צחקה "אני עדיין לא מאמינה. תמסרי לו רק בשמי שאם הוא פוגע בך הוא גמור כן?"
החיוך נמחק מפניי "כן.. אני אמסור.."
קיוויתי שהוא לא יכעס עליי על זה שסיפרתי את מה שקרה ביננו לרייצ'ל.
קיוויתי שיבין.