האהבה שלי

פרק שישים ואחת ~ להתאמן ~

•אדוארד •
הייתי מזועזע מעצמי.
בכי שני באותו יום! מה עובר עליי?
ראשי היה שעון על כתפה של איזבל שליטפה את שערי.
אלוהים, היה לה ריח טוב כל כך.
שלחתי את ידי לשערה ופרמתי את הקוקו.
"מה אתה עושה?" לחשה.
"חוזר למה שעשינו בחדר" לחשתי גם.
הבטתי ביפייפיה הזאת, מבטי נדד לשפתיה שנפתחו מעט והביטו בי בהפתעה.
ידי הונחה על לחיה ונישקתי אותה בעדינות.
היא התמסרה לי וכרכה את זרועותיה סביב צווארי.
ידייה נדדו לתחתית חולצתי והיא אחזה בה.
עיניה שאלו אם זה בסדר.
הנהנתי והיא עזרה לי להוריד את החולצה.
שפתינו נפגשו שוב וידייה ליטפו את חזי וזרועותיי.
היא התנתקה ממני ואז הסתובבה והסיטה את שערה.
"אתה יכול לפתוח את השמלה?"
נשימתי נעצרה.
ידיי זזו באיטיות את הרוכסן בשמלתה ופתחתי אותו.
היא יצאה מהשמלה בלי לנתק את מבטה משלי.
היא לבשה חזיה שחורה ומכנסיים קצרצרים בצבע תואם
שרשרת הפרפר הכחול נצצה על עורה.
גופה היה פאקינג מושלם.
התקרבתי אליה והתנשקנו שוב יותר בלהט.
לבסוף התעייפנו מהנשיקות, וגם ידענו שאנחנו צריכים לעצור.
נשכבנו מחובקים על השמיכות.
ראשה מונח על חזי וידי מלטפת את גבה החשוף.
עורה היה רך כל כך.
שכבנו על הגב והבטנו בכוכבים בשמיים.
הרגשתי רגוע ומנומנם כל כך.
"אדוארד?" קולה היה שקט.
"כן איזי?" שאלתי.
"יש משהו שאני רוצה להגיד לך" ראשה התרומם מחזי
"אני מקשיב" אמרתי וזזתי קצת כדי להביט בה יותר טוב.
"אני אוהבת אותך" חייכה.
חייכתי גם.
איזבל התקרבה ונישקה בעדינות את הצלקת הכי גדולה על חזי.
ואז נישקה את השטף דם בזרועי.
"אתה זוכר מה אמרת לי אחרי שאנה הרביצה לי?"
הנהנתי "תילחמי"
היא הינהנה חיבקה אותי והניחה את ראשה על חזי "אני רוצה לבקש ממך עכשיו את הבקשה הזאת. תילחם בו אדוארד. אל תתן לו להכות אותך שוב"
בלעתי רוק.
"אני יודעת שזה אבא שלך." אמרה "אבל זה לא אומר שהגוף שלך צריך להיות שק האיגרוף שלו."
ידה ליטפה את זרועי וריככה קצת את מילותיה.
נאנחתי "אני אנסה."
"תודה"
נישקתי את שערה ונהנתי מתחושת גופה בזרועותיו.
"אני מרגישה כל כך בטוחה" לחשה "כשאני כאן איתך"
עצמתי את עיניי "אני אוהב אותך"
"אני אוהבת אותך" קולה היה ישנוני.
נרדמתי כשאני נושם את ריחה.

"להילחם?" שאל ג'ון כשדפקתי לו על הדלת בבוקר
"אבל עכשיו 8 בבוקר אד"
"בבקשה" התחננתי "אני צריך אימון דחוף"
הוא קימט את מצחו והביט בי במבט לא מבין.
"טוב" הפטיר "אבל חכה, אני מחליף בגדים"
"יש!" קראתי בשמחה "אין כמוך ג'ון"
נכנסתי לדירה וג'ון נעלם בחדר השינה כשהוא ממלמל מלמולים נרגזים.
"היי רוז" אמרתי לרוז שהייתה במטבח ועירבבה משהו בסיר.
"היי אד, מה קרה לפנים שלך?"
שיט. הפנים שלי. נכון.
"אהה.. קרב שהסתיים לא טוב"
היא לא חקרה. למזלי.
ניגשתי לעריסה הקטנה שהייתה בסלון.
"היי קטנטונת" אמרתי בשקט לאיימי שהביטה בי.
הרמתי אותה בעדינות ועירסלתי אותה בזרועותיו.
קולות רכים בקעו מפיה וידייה התרוממו לפניי.
ידה הקטנה נגעה בעדינות בלחי שלי, עיניה היו סקרניות.
קירבתי את פי לידה הקטנה ונישקתי אותה.
היא פלטה צחוק תינוקי ונופפה באגורפיה.
חייכתי ונישקתי את אפה.
היא צחקה שוב והפעם גם אני צחקתי.
ג'ון יצא מחדר השינה והביט בי בחיוך "היא מתה עלייך"
הוא הלך למטבח ונשק לרוז "אני חוזר עוד שעה בייבי. אל תעבדי יותר מידי קשה"
"אני אוהבת אותך" אמרה רוז וחיבקה אותו.
הסבתי את מבטי.
משפחה. אהבה. זה נראה כל כך בטוח.
הנחתי את איימי בעדינות בעריסה.
"אני עוד אחזור" לחשתי לה כשהביטה בי במבט עצוב, כאילו לא מבינה למה אני עוזב אותה "יש מישהי שאני רוצה שתכירי, טוב?"
היא הפיקה עוד צליל תינוקי וחייכה.
"ילדה טובה" אמרתי ואז יצאתי עם ג'ון.
"אז, עכשיו שאנחנו לא בבית אתה יכול לספר לי מה לעזאזל קרה לפנים שלך?" שאל ג'ון.
הנדתי בראשי "זה שום דבר"
"אהה כן טוב. פנס בעין ושפה פצועה זה באמת כלום."
הנדתי בראשי בתסכול "זה מרוברט, ראית בעצמך שהוא הרביץ לי"
"לא אדוארד" אמר ג'ון אחז בכתפי והכריח אותי לעצור ולהביט בו. "לא עוד שקרים. רוברט העיף לך אגרוף אחד, לא כמה"
נשפתי בתסכול. "אבא."
ג'ון הביט בי בשוק.. "וזה בדיוק למה לא רציתי להגיד לך" אמרתי בתסכול והמשכתי להתקדם לעבר מקום האימון שלנו.
פשטתי את הג'קט ונשארתי עם החולצה השחורה הקצרה.
החלפתי למכנס קצר ורפוי שהגיע עד מעל לברכיי.
ג'ון התקרב אליי, מבטו מקובע בזרועותיי המצולקות.
ואז הביט בעיניי. "כמה זמן?"
"מה?"
"כמה זמן הוא מרביץ לך?"
"מאז שרוברט ברח"
"שיט. ואני לא שמתי לב" אמר ג'ון.
אחזתי בכתפו "ג'ון. תסתכל עליי"
הוא הביט בי וראיתי את האשמה בעיניו.
"זה לא אשמתך. אני הסתרתי את זה. ממך, מכולם, לא יכולת לדעת"
"הייתי צריך להיות שם בשבילך. ולשים לב שאתה עובר התעללות" הניד בראשו בתסכול.
"היית" אמרתי "היית שם בשבילי,לא יכולת לדעת, אז בבקשה אל תאשים את עצמך"
הוא הינהן וחיבק אותי לפתע.
"אני מצטער שנפגעת ממנו" אמר וידיו חיבקו אותי בחוזקה.
למרות שזה כאב ולחץ על הפצעים שלי לא התרחקתי.
כמה אהבתי את האיש הזה.
הוא היה כמו אבא בשבילי וגם כמו חבר.
הוא היה כל מה שהיה חסר לי בשנים האחרונות.
ג'ון התרחק ממני ותפח על כתפי.
"אני הולך להחליף בגדים" אמר בקול חנוק והתרחק.
ג'ון לא היה אדם שבוכה.
אבל עכשיו כנראה זה היה חזק ממנו.
נשכתי את שפתיי והעברתי יד בשערי.
לעזאזל.
לא יכולתי לראות אותו בוכה בגללי, את איזבל בוכה בגללי, את רוברט עובר את מה שהוא לא עובר.
זה היה חייב להיפסק.
לקחתי חרב מהקיר והתחלתי להתאמן.