האהבה שלי

פרק שלושים ~ געגוע ~

•אדוארד•

"ג'ון. מה שלום רוז?"  שאלתי כשהחזרנו את הפריטים ללוקר.
"היא במצב יציב. ואני בכוננות. עדיין לא התפתחו לה צירים אבל היא אמורה ללדת ממש בימים הקרובים"
"זה מרגש כל כך."
"אכן. אם המשרתת לא הייתה איתה אתמול" ג'ון הצטמרר "אני לא רוצה לדעת מה היה קורה"
"איזבל" אמרתי
"מה?"
"שמה איזבל"
"אהה". אמר ג'ון ושילב את ידיו.
"מה? למה אתה מסתכל עליי ככה?"
"היא מיוחדת לא?"
"מי?" עשיתי את עצמי לא מבין והתעסקתי עם החרב.
"המשרתת האישית שלך."
"אהה" אמרתי כן. היא נחמדה"
ג'ון המשיך להביט בי במבט מוזר.ואז משך בכתפיו ואמר "טוב אני הולך להביא כמה פריטים מהבית שרוז ביקשה שאביא למרפאה. ניפגש לאימון גם מחר?"
הינהנתי וצפיתי בו כשהלך.
התיישבתי על ספסל האבן וניגבתי את הזיעה מעורפי במגבת.
"לפעמים כל מה שאתה צריך זה רגע לעצור, לנשום, להתחבר לעצמך ולהבין מה הלב שלך צריך. מה אתה מרגיש."
המשפט הזה עלה במוחי הרבה בזמן האחרון.
משפט שאמי אמרה לי כשהייתי נער.
אבל כמה שניסיתי לעשות את זה עכשיו לא הצלחתי להרגע ולהבין מה אני צריך.
עוד חודש ההכתרה שלי למלך.
יום ההולדת ה24 שלי שבוע הבא. ואני עדיין לא מרגיש מוכן.
האוים של רוברט, היחסים עם אבא, הכל גורם לפחד מזה להתעצם פי מאתיים.
הלטתי את פניי בכפות יידי.
אמא, כמה הייתי צריך אותה.
ללכת להרגע אחרי יום ארוך להכין תה,לשבת איתה על הספה בטרקליו ולדבר על היום שעבר.
היא תמיד נתנה לי עצות והרגיע אותי.
תמיד לא משנה כמה טרודה הייתה בחיי הממלכה או חיי הנישואין שלה היא תמיד מצאה זמן לשבת איתי.
קמתי באחת ופניתי ללכת לקומה הרביעית.
בקומה הזו הייתה מערכת החדרים של המלכה והמלך.
עכשיו, אבי היה היחיד שנכח בה.
כבר חצי שנה שלא עליתי לכאן.
נעמדתי מול הדלת החומה העתיקה, דלת חדרה של אמי.
שום שומרים לא היו במסדרונות, משהו  שנראה לי נורא מוזר אך לא הקדשתי לזה מחשבה ולחצתי על הידית.
נכנסתי לחדר וסגרתי את הדלת מאחורי.
הפעם היחידה שהייתי בחדר מאז שאמא נפטרה הוא ביום שרוברט ברח.
הייתי נואש לקצת נחמה אז עליתי כדי לקחת את הבושם שלה.
סקרתי את החדר החשוך במבטי.
לא נגעו בכלום.
המיטה הייתה מוצעת כאילו רק מחכה שאמי תשוב מהאשפוז,
נעליי הבית שלה היו מונחות על השטיח וכך גם חלוק הלילה שלה.
על הקיר הגדול מעל המיטה היה תמונה שלי ושל רוברט, אבא החזיק אותנו ואמא חיבקה אותו מאחור.
הייתה לי פעם משפחה שלמה, חשבתי באומללות, עכשיו הכל השתנה.
משכתי באפי בשקט ואז נשכבתי על המיטה.
משכתי אלי את אחד הכריות ושאפתי עמוק את ריחה של אמי.
מתישהו התחלתי לבכות, ובאיזשהו שלב, נרדמתי