האהבה שלי

פרק שבעים ושלוש ~ הבושם ~

~ איזבל ~
כשהתעוררתי כבר לא הייתי במרפאה.
הבטתי סביבי.
הייתי במיטה גדולה ורכה.
בחדר של אדוארד.
ניסיתי להתרומם אבל כאב חד פילח את זרועי ופלטתי יללה.
"היי היי היי" מישהו מיהר לעברי. "לאט לאט"
הבטתי באחיו התאום של אדוארד וקימטתי את מצחי "איפה אדוארד?"
"יצא" ענה רוברט קצרות ועזר לי להתיישב.
הבטתי בו בחשש, עדיין לא סומכת עליו במאה אחוז כשהושיט לי כוס מים וכדור.
"אני לא ארעיל אותך" אמר ולמרות שפניו היו קפואות שמעתי את העלבון בקולו.
לקחתי מידיו את הכדור והמים ובלעתי במהירות.
הבטתי בגבו כשהסתובב ושם את הכוס על השידה הקטנה.
הוא קפא ונשימה רועדת נפלטה מפיו.
הבטתי בו כשהסתכל על הבושם הקטן שהיה על השידה והיה מונח ליד הסבון שהבאתי לאדוארד.
הוא לקח את הבושם הקטן מהשידה והביט בו.
"מה זה עושה כאן?" מילמל.
מדקרת צער עברה בליבי כשהבטתי בפניו העצובות.
"אדוארד שמר את זה" עניתי בשקט "זה עזר לו.. להתגבר על הגעגוע קצת"
רוברט לא ענה. רק הביט בבושם.
ציפיתי שיריח אבל הוא הניח אותו במהירות חזרה בשידה.
ואז הסתובב אליי, פניו מאובנות "את צריכה עוד משהו?'
הבטתי בו מהורהרת. כמה היה דומה לאדוארד. לשניהם הייתה נטיה לשמור את הכאב בלב. ולברוח. להסיט נושא.
הנדתי בראשי "אני בסדר. אבל נראה שאתה צריך משהו"
"אני?" שאל רוברט בזלזול "אני בסדר גמור!"
"לא אתה לא" אמרתי ברוגע.
הוא הסב את מבטו.
"אני לא יודע למה את מתכוונת. בכל מקרה אדוארד ביקש ממני להשגיח עליך עד שיחזור. אז אני בחדר הסמוך. תקראי לי אם תצטרכי משהו."
הוא קם ויצא.
נאנחתי.
התכרבלתי בשמיכות והירהרתי בחיי כששמעתי שהדלת נפתחה.
הזדקפתי בהתרגשות מתעלמת מהכאב בזרועי ומחכה שאדוארד יכנס .
"איפה היא?!" צעקה מבועתת נשמעה "דבר!"
"שחרר אותי משוגע!" צעק רוברט.
קמתי במהירות מהמיטה ויצאתי למבואה.
ניקולאס ריתק את רוברט לקיר,לחץ על צווארו וכיוון רובה לראשו.
"איפה בלי!" צעק.
"ניק!" קראתי ומיהרתי אליהם.
מיהרתי לדחוף אותו מרוברט "מה לעזאזל אתה עושה??"
"בלי!" הוא התנפל עליי בחיבוק "את בסדר!"
נשכתי את שפתי כדי לא לצעוק בכאב כשלחץ על זרועי.
"בעדינות" אמר רוברט והרחיק ממני את ניקולאס "היא פצועה"
"את פצועה?!" צעק ניקולאס וסקר אותי בדאגה במבטי.
הנדתי בראשי והבטתי במבט מתנצל ברוברט שעוד שיפשף את צווארו והביט בנו בזעף.
"ניק זה רוברט, הנסיך. רוברט זה ניקולאס אחי"
"הנסיך שברח?" שאל ניקולאס והביט בו בתדהמה.
"הייתי מעדיף שתציגי אותי פשוט כרוברט" אמר רוברט והביט בי במבט חמוץ.
נעצתי מרפק בניקולאס "תתנצל" סיננתי.
ניקולאס מהר להשתחוות "אני מתנצל הוד מעלתך"
רוברט הביט בו ושפתו רטטה.
"כבר הרבה זמן מאז שמישהו קרא לי ככה" אמר.
השתדלתי לא לחייך כשראיתי את המבט המרוצה על פניו של ניקולאס.
"תודה ששמרת על אחותי"
רוברט הנהנן.
"מה קרה לך לכל הרוחות?" ניקולאס הביט בי בדאגה "חיפשתי אותך בכל מקום אחרי ההתקפה."
"איך ידעת שאני כאן?" שאלתי בהפתעה.
"נתקלתי בנסיך, אדוארד הוא אמר לי" אמר ושילב את ידיו. "עכשיו תסבירי לי מה לעזאזל קורה כאן בלי. למה את בחדר של הנסיך ואחיו שומר עלייך?"
נשכתי את שפתיי ופזלתי לרוברט.
הוא משך בכתפיו והלך לחדר שינה כדי לאפשר לנו לדבר.
נאנחתי "כדאי שתשב. זה עלול לקחת זמן"

"את והנסיך ביחד?!" צעק רוברט מבטו המום
הנהנתי "בבקשה אל תתחרפן."
"אני פשוט לא מאמין " הוא אמר ושתה כוס מים רביעית.
"כלומר. אני מאמין שהוא ירצה אותך, אני לא מאמין שאת רוצה אותו"
כמעט נחנקתי "מה הבעיה בו?!"
"כן מה בעיה באחי?" רוברט נכנס לחדר והביט בניקולאס במבט חמור.
ניקולאס העביר מבט בין שתינו ובמקום לענות שתה עוד כוס של מים.
"אז.." שאל לבסוף והביט בי "את חטפת כדור בשבילו?"
הינהנתי והשפלתי את מבטי.
"מרשים" מלמל ניקולאס "את בהחלט אוהבת אותו. טוב אני צריך לתפוס אותו לשיחת משמעת קצרה" אמר וקם.
"שלא תעז!" תפסתי בידו.
הוא חייך וברח מהחדר.
"ניק!" צעקתי ופניתי לצאת.
רוברט חסם את דרכי "את צריכה לנוח"
עצמתי את עיניי ביאוש "למה סיפרתי לו?"
"כי הוא אח שלך" אמר רוברט בפשטות.
נשכתי את שפתיי והלכתי למיטה.
נשכבתי בה והבטתי ברוברט שנשאר שעון על המשקוף.
"לכל אחד יש סודות." אמר בשקט "אני בטוח שיהיה לך יותר טוב עכשיו שהוא יודע, מניסיון"
הוא הסתובב ויצא.
נשכבתי על המיטה ושאפתי עמוקות את האוויר.
בחדר עמד ריח של בושם.
הבושם של המלכה....