האהבה שלי

פרק שלושים ושלוש ~ חיים חדשים ~

•אדוארד•
בחיים לא ראיתי תינוק כל כך קטן.
הבטתי בסקרנות בחבילה הקטנה שנחה בין ידיו של ג'ון וכרגע הייתה עסוקה בלצרוח את נשמתה.
"איך תקראו לה?" שאלתי
"לא יודע" ג'ון נשמע מבוהל "כרגע כל מה שאני יודע זה שהיא צורחת יותר חזק מרוז. אפילו כשרוז עצבנית היא לא מגיעה לדציבלים האלה."
גיחכתי "אולי תנסה לנענע אותה?"
"לנענע?" שאל ג'ון ואז הזיז את ידיו קלות.
תוך שניה התינוקת השתתקה.
"איך ידעת?" שאל ג'ון בפנים המומים
משכתי בכתפי "סתם ניחוש" נזכר בחיוך קל כשראיתי את איזבל עושה את זה כשהחזיקה את מארקו על הידיים והוא נרדם.
"אתה נשאר פה עד שרוז חוזרת" מילמל ג'ון.
צחקתי והבטתי בתינוקת הקטנה.
מעולם לא ראיתי בילדים דבר חמוד, תמיד קנאתי בהם על זה שהם כל כך תמימים ומאושרים.
אבל היה משהו בתינוקת הזאת.. ששבה אותי.
"תחזיק אותה רגע" אמר ג'ון "אני הולך לראות איך רוז מסתדרת"
לפתע הבנתי מה הבהלה שג'ון מרגיש, כששם את הדבר הקטן הזה בידי למרות שישבתי על הספה בדירה שלהם פחדתי להפיל אותה.
הבטתי בעיניין בידה הקטנות הקמוצות לאגרופים, עיניה היו עצומות ומצחה היה אדום.
כששמעתי אתמול שרוז ילדה נטשתי את עיסוקי בלנסות לשנן את החוקים שיחולו עליי בתור מלך ורצתי למרפאה.
כל המשרתות כמעט היו שם שמחות בשמחתה של רוז.
חוץ מאיזבל. אותה לא ראיתי כבר יומיים.
היתה אמורה להיות לה אתמול משמרת אצלי בערב אך היא לא הגיעה.
כל שנותר היה לי הוא לחכות לה היום ולקוות להבין מה קרה.
ג'ון חזר והתיישב לידי "נו?" שאלתי "היא בסדר?"
הוא הינהן "עוד כואב לה אבל היא לקחה משכחי כאבים ועכשיו היא ישנה.
הינהנתי והושטתי לו את התינוקת.
הוא הניד בראשו "טוב לה עלייך, אני לא רוצה שהיא תתעורר."
שתקתי והשפלתי את מבטי.
"לא ידעתי שזה יהיה כל כך מפחיד להיות אבא, מפחיד אבל עם הקלה"
"הקלה?"
הוא הינהן "שרוז בסדר, היא מתאוששת וכבר לא סובלת כל כך, וגם שהבת שלי נולדה בריאה.. יש בזה משהו מאוד מרגיע.."
הנהנתי "זה נראה ממלא. את החיים"
ג'ון חייך "תנסה את זה גם פעם אחת"
"מה? להביא ילד?" שאלתי בפליאה
הוא חייך והינהן.
"קודם אני צריך מישהי" מילמלתי.
"לזה אני בדיוק מתכוון..אתה כבר בשל לזה אדוארד, לא משנה לי מה אביך חושב או מה העם, אני מכיר אותך, אתה אדם טוב, שקול, בוגר, ומספיק טוב בשביל לגרום למישהי אושר רב יום אחד"
הרגשתי עקצוץ לא רצוני בעיני והשפלתי מבט לתינוקת שוב "אני לא טוב"
"למה אתה חושב ככה" שאל ג'ון "או סליחה, יותר נכון, מי גרם לך לחשוב ככה?"
לא עניתי.
"העם מכיר אותך? אבא שלך באמת ניסה מתישהו להכיר אותך?"
"אבל עדיין, הם אומרים דברים.."
"אנשים תמיד יגידו, אני רק מבקש ממך דבר אחד."
הרצינות בקולו גרמה לי להביט בו.
"לעולם, לעולם אל תתן למילים של אדם לשנות את ההסתכלות שלך על עצמך."
הנדתי בראשי " זה לא רק מילים, זה גם דברים שעשיתי.."
"בגיל 15 גנבתי משהו. הלכתי לכלא, אחר כך השתחררתי ובגלל שכעסתי על המדינה רצחתי שומר, שללא ספק לא קשור בכלל להתנהגות המדינה." אמר ג'ון
הישרתי אליו מבט מופתע, לא ידעתי על כל זה.
"אני יכול להגיד שזה כי הייתי ילד, כי לא חשבתי, ולא ידעתי שהוא לא אשם בכלום.
אבל לא, שנים יסרתי את עצמי על כך. הפכתי לסייף שרק מחכה לשסות את חרבו באנשים"
בלעתי את רוקי.
"אני מבין אותך יותר ממה שאתה חושב אדוארד."
השפלתי שוב את מבטי "זה לא כל כך פשוט."
"האם אתה חושב משהו שונה עליי?" שאל ג'ון "רצחתי אדם אדוארד, הייתי מכה אנשים בשביל הכיף"
הנדתי בראשי בהחלטיות "מובן שלא! אני יודע מי אתה עכשיו"
"בדיוק." אמר ג'ון בחיוך מרוצה. "להגיד לך שהיה לי קל לסלוח לעצמי? מובן שלא אבל אם הייתי נותן לזעם לכלות אותי הייתי מזמן מת בפקודת המלך. במקום זה הבנתי שלהאשים את עצמי לא הפתרון. לגדול מזה, זה כן. להסתכל קדימה, להבין שאתה אדם שונה."
"אבל.."
"רוז! קח לדוגמא את רוז. האדם הכי קרוב אליי, שהכיר אותי בכל הצדדים שלי, שיודעת הכל על עברי ועדיין אוהבת אותי בלי תנאי. כי היא יודעת מה הייתי, וממה נבעו המעשים שלי, והיא מעולם לא הצדיקה אותי, אבל היא הבינה מי אני עכשיו, ואהבה אותי כמו שאני, עם העבר שלי."
באותו רגע הוא נסך בי כוח שלא יאמן.
לא הבנתי כמה דבריו היו משמעותיים בשבילי בהתחלה אבל עכשיו הבנתי את מה שהוא מנסה להעביר לי.
"אני אוהב אותך אדוארד, לא מסכים איתך תמיד אבל אוהב אותך. ובגלל זה אני מבקש שתראה את עצמך כמו שאני רואה אותך, שתאהב את עצמך כי אתה אתה, לא בגלל מה שאתה פעם אלה בזכות מי שאתה עכשיו."
אני מתאמץ לא לבכות ורואה שגם ג'ון קרוב לדמעות לא פחות ממני.
"תבטיח לי אדוארד? שלעולם לא אמצא אותך בבית קברות חצי מת שוב? שלעולם לא תלך בלי להגיד לי לאן?"
באותו רגע הבנתי כמה הבהלתי אותו, וכמה אני חשוב לו, כמו שהוא חשוב לי.
"אני מבטיח" לחשתי.
"יש לי בת עכשיו. זה נכון" אמר ג'ון "אבל זה כבר כמה שנים, שיש לי בן. ואני גאה בך אד. תמיד תזכור את זה"