האהבה שלי

פרק ארבעים ושש ~ הורד ~

~ איזבל ~
כשהגעתי בערב לחדרו של הנסיך הופתעתי לשמוע בכי של תינוק.
"מה קורה פה?" שאלתי ומיהרתי לנסיך שאחז בידיו תינוקת קטנה וצורחת.
"טוב שהגעת" הוא אמר בהקלה והניח אותה ביידי "אני חייב לשירותים"
לפני שהפסקתי למחות הוא מיהר לטרוק את דלת חדר השינה והשאיר אותי בלובי מביטה בדאגה בחבילה הקטנה שבידי.
ניסיתי לנענע אותה וניסיתי לשבת ואז לעמוד אבל כלום לא עזר.
"נתת לה לאכול?" שאלתי את אדוארד כשחזר
"איך אני אתן לה לאכול?" הוא שאל והביט בי כאילו נפלתי מהירח.
"לא יודעת" מילמלתי "יש גם בקבוקי חלב"
"ג'ון לא נתן לי כלום"
"זאת הבת של ג'ון?" שאלתי בהפתעה והבטתי בה.
הוא הינהן והתקרב אליי "אני שומר עליה כדי שהם יוכלו לבלות היא כאן שעה כבר והיא לא מפסיקה לבכות. לא יכולתי להוריד אותה מהידיים" הוא התיישב באנחה בכורסא.
"אין לך מוצץ או משהו?"
"מה זה מוצץ?" הוא הביט בי בחוסר הבנה.
"אוי בחיי" התרחקתי ממנו ופסעתי לחדר השינה.
הנחתי את התינוקת בעדינות במרכז המיטה הגדולה ונשכבתי לצידה.
ליטפתי בעדינות את גבה והיא לאט לאט נרגעה.
מיהרתי לקום כשהיא השתתקה אך היא התחילה לבכות שוב.
נשכבתי לצידה בחזרה ונשכתי את שפתיי.
הייתיי מודעת לזה הנסיך נכנס לחדר "איך הצלחת?" לחש
"לא יודעת" אמרתי ומיהרתי להתרומם אחרי שווידאתי שהפעם היא באמת נרדמה.
שוב פעם הבחנתי בבושם שעל השידה.
הנסיך שם לב במה אני מביטה וחייך "אל תדאגי, זה לא של אף אחת שבאה לחדר שלי"
"אז מה זה?"
החיוך נמחק מפניו וראיתי שהוא מתלבט אם לענות "זה היה של אמי. כשאני מתגעגע אלייה וקשה לי להרדם אני מריח את זה ונזכר בה" הרגשתי רגש שאני לא יכולה להסביר כשהבטתי בכנות שבפניו.
התקרבתי אליו בשתיקה ושנינו הבטנו בתינוקת שישנה בשלווה.
"אתה בסדר? אתה נראה מוזר" אמרתי והנחתי יד על גבו.
הוא נרתע ממגעי "אני.. אני בסדר"
"כואב לך הגוף נכון?"
הוא לא הביט בי ואז שאל "את בטוחה שהיא לא תיפול מהמיטה אם נשאיר אותה ללא השגחה?"
הנדתי בראשי "היא תהיה בסדר, זאת מיטה גדולה והיא עדיין לא יודעת לזחול"
"מצויין" הוא אמר ותפס בפרק ידי.
"אדוארד מה אתה עושה?"
הוא לא ענה לי אלא הדף אותי לקיר עם התמונה הגדולה ונישק אותי בלהט. אצבעותיי נשזרו בשערו כמו מתוך הרגל.
נזהרתי כשהנחתי את ידיי על עורפו. כבר פחדתי לגעת בו כי לא רציתי להכאיב לו.
הוא התנתק ממני ואמר "התגעגעתי אלייך איזי"
חייכתי. שם החיבה הזה המס את ליבי.
"התגעגעתי אליך יותר"
הוא חייך "אין יותר"
נשכתי את שפתיי "אני צריכה לסדר פה. בכל זאת, אני עובדת."
הוא הרפה ממני באנחה.
"אני אכין לך בנתיים משהו לאכול"
"תודה" אמרתי ונשקתי לו על הלחי.
הוא פנה למטבחון קצת יותר מעודד.
ידעתי שזה מפריע לו שאני עושה את הדברים האלה אבל הבהרתי לו שזה העבודה שלי ואני חייבת לעשות את זה כשאני בחדרו, אחרת זה גם עלול לעורר חשד.
הלובי של הנסיך לא היה מבולגן יותר מידי והלכתי לחדר השינה.
ישבתי בקצה המיטה מביטה בתינוקת שישנה בשלווה.
"איזי?" לחש אדוארד והביט בי שעון על המשקוף "את רוצה שוקולד?"
הנהנתי.
הוא חייך והביא סנדוויץ' וצלחת עם פרלינים.
אדוארד התיישב לידי בקצה המיטה והושיט לי את הצלחת.
אכלתי בשקט והוא הניח את ראשו על כתפי.
"אתה עייף?"
"קצת"
הזזתי את ראשי ונישקתי את מצחו.
הוא הניח את ידו על ברכי "לא עבדת קשה מידי היום נכון?"
"לא כל כך. הלכתי לבקר את חברה שלי במרפאה"
"איך היא מרגישה?"
"הרבה יותר טוב. היא משתחררת הלילה"
"יופי." הוא אמר.
גמרתי את האוכל והוא קם.
הבטתי בו כשפסע לשידת הלילה הקטנה שליד המיטה שלו. הוא פתח את המגירה התחתונה והוציא משם משהו שלא יכולתי לראות.
ואז התיישב לידי והושיט לי ורד אדום.
"וואו" לחשתי ולקחתי את הפרח היפה.
"ראיתי את זה היום בחצר אחרי שחזרתי מהאימון, מיד חשבתי עלייך."
"זה מקסים אדוארד, תודה!" חיבקתי אותו בעדינות.
נשארנו חבוקים דקות ארוכות.
הרגשתי מוגנת כל כך.
ידיו שוטטו על גבי, מלטפות, מרגיעות.
ראשי נח על חזהו ושמעתי את פעימות ליבי העמומות.
הישרתי את מבטי אליו ונישקתי אותו נשיקה ארוכה.
הוא מיהר להתנתק ממני "התינוקת מסתכלת"
"היא ישנה" אמרתי.
"לא לא בחיי איזבל, היא ערה"
סובבתי את מבטי והוא צדק.
עיניה נפקחו יהיו נעוצות בנו.
"אוי לא. היא לא תמימה יותר איזי"
"אל תהיהי טיפש, תינוקות לא זוכרים שום דבר" אמרתי והרמתי אותה "נכון חמודה? את לא תזכרי שום דבר"
נגעתי קלות באפה וגרמתי לה לצחוק.
"את ממש חמודה עם תינוקת על הידיים" אמר אדוארד והביט בי.
משום מה זה גרם לי להסמיק.
"ואת עוד יותר חמודה שאת מסמיקה"
"טוב די. עכשיו קח אותה אתה" אמרתי והנחתי אותה בידיו.
לקחתי את הצלחות ומיהרתי לפנות אותן לכיור במטבחון מנסה להרגיע את הלב ההולם שלי.
בדיוק אז נשמעה נקישה על הדלת.
"זה בטח ג'ון" אמר אדוארד ומיהר עם התינוקת לפתוח את הדלת.
רוז וג'ון נכנסו לחדר ואדוארד נתן לג'ון את התינוקת
"תודה" אמרה רוז וחיבקה אותו
"נהנתם?" שאל אדוארד.
"בזכותך. תודה אד" אמר ג'ון.
רוז שמה לב אליי ונופפה לי בידה "מה שלומך?"
חייכתי "טוב"
ג'ון העיף בי מבט ואז באדוארד "טוב ניפגש מחר בבוקר לאימון?"
אדוארד הינהן והם יצאו.
ניגבתי את ידיי במגבת "גם אני צריכה ללכת"
הוא נאנח "הלוואי שהיית יכולה להישאר כאן ולישון איתי"
נשכתי את שפתיי. אם הוא רק היה יודע כמה אני רוצה את זה.
התקרבתי אליו "זה גם יקרה מתישהו"
הוא הצמיד את ראשו לגופי וחיבקתי אותו.
ואז חזרתי למיטה שלו ולקחתי את הורד.
ידעתי שלמרות שנישן בנפרד אני עדיין ארגיש כאילו חלק ממנו איתי.

מקווה שאתם נהנים, ההמשך יבוא🌹