☆הושלם☆
מקום #1 במתח בתאריך- 14.11.18, 20.4.20
מקום #1 באהבה בתאריך- 7.4.19
מקום #1 באקשן בתאריך- 16.4.19, 12.03.20
"תיכנסי למועדון כאילו את סתם רוצה לדפוק את הראש ולא להרוג אף אחד, אוקיי?"
אני אשתדל.
"סקאר אם את לא קמה עד שלוש אני שופכת עלייך דלי מים!" שמעתי קול די מוכר במעומעם.
ספלאש!
קמתי בבת אחת וכולי הייתי סחוטה במים.
"ליזה אני אהרוג אותך!" אמרתי בחשיקת שיניים עוד שנייה מתנפלת עלייה ומכסחת לה את הצורה.
"ואו תרגיעי תגידי תודה שהערתי אותך כי אנחנו צריכות ללכת לעורך דין הזה שאחראי על הצוואה של כריס בשעה 12:30 ועכשיו 11:45." אמרה ליזה בכעס.
יש לה פתיל קצר.
"רגע, למה אנחנו? גם את באה איתי?" שאלתי מבולבלת.
"עודד העורך דין הוא חבר טוב של כריס, גם הצוואה שלי אצלו." ליזה אמרה תוך כדי שהיא מחטטת בארון שלי.
"למה הצוואה שלך אצלו? ולמי תורישי את הדברים שלך?" שאלתי שוב.
"כי למקרה ואני אמות אז תהיה לי צוואה, ואני מורישה הכל לבנק." היא אמרה והוציאה לי חולצה וחצאית מהארון ושמה לי אותם על המיטה.
"תלבשי את זה." היא אמרה לי מצביעה לי על הבגדים שהניחה לי על המיטה.
קמתי מהמיטה לעבר חדר השירותים והמקלחת שיש לי בחדר והשארתי את הדלת פתוחה כדי להמשיך את השיחה והתחלתי להתארגן.
"אני גם צריכה לעשות צוואה? כי בואי נגיד המוות שלי בטוח יותר קרוב משלך." אמרתי תוך כדי שאני שמה את החולצה.
"בואי נגיד שאת חייבת לכתוב צוואה כי גם יש לך המון כסף בגלל העבודה שלך, אבל השאלה היא למי תורישי את כל הכסף והרכוש שלך?" היא שאלה בחיוך ערמומי.
"אין לי למי, אז כנראה, לך." אמרתי מסרקת את שערי אחרי שסיימתי להתלבש. (תמונה למעלה)
"ואם אני אמות וגם את תמותי אז מה יהיה עם הכסף והרכוש?" היא שאלה שוב עם חיוך תחמן.
"מה זו השאלה המכשילה הזו?!" אמרתי יוצאת מהאמבטיה ויורדת במדרגות לעבר המטבח ורואה כבר כוס קפה עם קמאפה שוקולד.
"יאללה קדימה אין לנו זמן הוא גר די רחוק, משהו כמו חצי שעה, זה במזרח מיאמי ואנחנו בדרום, תעלי מהר לרכב אני נוהגת." היא אמרה במהירות תוך כדי שהיא פותחת את הדלת לוקחת את המעיל שלה ואת שלי ואת המפתחות, מחכה שאני אצא ואז נועלת.
"בחזור, אני נוהגת." אמרתי לליזה ואז נגסתי בקוראסון שלי ולגמתי מהקפה שלי.
"אין בעיה." ליזה החזירה מבלי להסתכל עליי עינייה ממוקדות בכביש.
לאחר חצי שעה שעה של נסיעה עצרנו והגענו לבניין עצום.
"כאן הוא עובד." ליזה אמרה לי והחוותה לי בידה להיכנס.
נכנסנו לבניין והלכנו לעבר המעליות, נכנסנו למעלית וליזה לחצה על קומה שבע עשרה.
הגענו לקומה והלכנו במסדרון עד שליזה נעצרה בדלת כלשהי ותיקתקה ואחרי שנייה נכנסה.
מה הקטע של לתקתק ולהיכנס מבלי לחכות לתשובה?
נכנסו לחדר והיה שם שולחן משרדי עם מחשב ועוד כמה ניירות והיו כמה שידות וזהו, חדר בינוני כזה.
מאחורי השולחן ישב עודד העורך דין וסימן לנו לשבת על הכיסאות שהיו בצד השני של השולחן.
"טוב סקאר, בואי נדבר על הצוואה של כריסטיאן." הוא אמר ומפה זה כבר היה משעמם מידי.
~~~~~~~~~~~~~~ אחרי שעתיים בערך סיימנו שם וגיליתי שהייתה טעות קטנה, כריס לא הוריש לי הכל, אלא חצי, חצי שני הולך לליזה.
כל אחת תקבל 6,000,000 דולר לחשבון הבנק שלה.
ורכוש? היה לו רק דבר אחד - שעון.
והוא הוריש אותו לי.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
והשווי שלו? 2,500,000 דולר, זהב טהור ויהלומים.
בואו נגיד שכסף ממש לא חסר לי כרגע.
"סקאר, סקאר, סקאר, סקאר, סקאר, סקאר." ליזה לא הפסיקה לגעת בי עם האצבע שלה בכתף שלי בזמן שאני נוהגת.
"מה לעזעזאל את רוצה ליזה?! אנחנו נעשה תאונה בסוף!" צעקתי עצבנית תוך כדי שאני לא מסירה את עיניי מהכביש.
