נקודת מבט ג'ק:
למה אני כל הזמן מפשל בכל מה שקשור לילדה הזאת?
כל דבר שאני עושה כדי להחזיר אותה אליי, פשוט לא הולך.
אני כבר לא יודע מה לעשות, איך להתנהג. הילדה הזאת פשוט מחרפנת אותי ומוציאה אותי מדעתי.
אני צריך אותה לצידי.
ואני בטוח שעכשיו היא ממש אוהבת אותי אחרי שרצחתי את אבא שלה.
ראיתי את המבט הרצחני על פניה שעשיתי את זה. היא לעולם לא תסלח לי.
אבל שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא מוותר עליה.
אם זה לא הולך בכוח, זה ילך בעוד יותר כוח וגם שילוב של מוח.
דפיקה נשמעה על דלת משרדי.
"אדוני?" שמעתי את אחד מהעובדים שלי קורא לי מצידה השני של הדלת, רוצה לדעת אם אני נמצא מאחורי הדלת.
"אתה יכול לפתוח את הדלת." אמרתי בקולי הסמכותי, ומיד שם על פניי הבעה אדישה וקרה. לא משאיר שום זכר להתחרפנות הקטנה שקרתה לי לפני כמה שניות בודדות.
הדלת נפתחה ומאחורי הדלת עמד אחד מהעובדים שלי ובידו שקית גדולה שבקצה שלה יש קולב. זו בוודאי חליפה.
"אדוני, החליפה שלך לערב המשפחות של העולם התחתון מוכנה." הוא אמר, לא מעז להרים אליי את מבטו.
"יופי, תביא את זה לאיזבל העוזרת, ותאמר לה לשים את זה בחדר הארונות שלי. עוד משהו?" שאלתי אותו בחוסר עיניין, שקוע בניירת שעל השולחן שלי.
"כן, יש עוד משהו. הגברת ליזה, הודיעה שהיא גם באה לערב עם בן זוגה, מקס- הצלף הטוב ביותר שלך. היא באה בטענה שבגלל שאחיה מת, אין מי שייצג את משפחת בלוויק בערב. היא הוסיפה ואמרה שהיא באה גם אם לא תסכים לה." הוא אמר, ואת המילים האחרונות בשקט, מקווה בכל ליבו שלא אשמע את זה.
אבל שמעתי וזה ממש לא הכעיס אותי, כי אני מכיר את ליזה. גם אם הייתי נועל אותה בחדר שלה, היא הייתה מוצאת דרך להשתחרר וללכת לערב הזה.
אפילו שהיא בגדה בי מאחורי הגב שלי שהיא הביאה לסקאר את הכלב שלה, אני לא כועס עליה ואני עדיין סומך עליה.
המילים שבאמת הכעיסו אותי, היו 'מקס- הצלף הטוב ביותר שלך.' הוא כן צלף טוב. אבל ממש לא כמוהה. כמו סקאר.
"דבר ראשון, אתה יכול לומר לליזה שאני מסכים לה.
דבר שני, מקס הוא לא הצלף הכי טוב שלי, ואתה יודע את זה." אמרתי מרים את מבטי לעברו, וכשעשיתי זאת, ראיתי שגם הוא הרים את ראשו.
"אבל היא כבר לא פה, הבוגדת הקטנה המסריחה הזאת." הוא אמר וירק את המילים כאילו עשו בפיו טעם מר.
"איך קראת לה?" שאלתי בקול אכזרי וקר, קמתי מכסאי ואחזתי משולחן בשתי ידיי בכעס.
"ב-בוגדת קטנה ומ-מסריחה." הוא אמר בגמגום קל.
תחושת הפחד ניכרת מבעינייו כשאני מתקדם לעברו באיטיות מייסרת.
כמה שאני לראות פחד בעיניים בעיניהם של האנשים העומדים מולי. זו הרגשה כל כך טובה ועוצמתית.
"אני חושב שקצת התבלבלת במילים שלך. האדם היחיד שהוא קטן ומסריח, הוא אתה. ואתה כל כך בר מזל על כך שאני לא שולח אותך למרתף ושם אתה כבר תתחנן למוות שלך, במקום זה אהרוג אותך במהירות, כי אני מאוד רחמן היום." אמרתי בחיוך ציני שמביע רוע טהור.
הוצאתי מהר מחגורתי את האקדח ויריתי בראשו פעמיים.
ראיתי את רוח החיים שלו יוצאת ממנו ומשאירה מאחוריה גופה קטנה ומסריחה.
החזרתי את האקדח לחגורתי, והתקדמתי להתיישב בחזרה אל מול שולחני.
עכשיו אני צריך שמישהו ימסור את הדברים לליזה, יקח את החליפה שלי לאיזבל העוזרת וגם ינקה את הגופה.
הרמתי את שפורפרת הטלפון וחייגתי באדישות רבה למזכירה שלי שתשלח לפה מישהו שיעשה את הדברים הללו במהירות, לפני שהגופה תסריח את כל החדר למרות שלוקח כמה שעות עד שגופה מתחילה להסריח, אבל בכל זאת.
פתאום התגבשה במוחי תכנית מעולה איך להחזיר אליי את סקאר. היא בטוח תעבוד.
זוכרים שאמרתי מקודם אם זה לא הולך בכוח, זה ילך בעוד יותר כוח וגם שילוב של מוח?
אז רק ביותר כוח.
נקודת מבט של ג'ק. ללא ספק אתגר בשבילי.
אפילו לי קשה לנתח את הדמות שאני בעצמי יצרתי.😅
מקווה שאהבתם תהנו❤
אל תשכחו לנקות לפסח! ותהנו בחופשה!🌼
YOU ARE READING
𝚃𝚑𝚎 𝙲𝚘𝚋𝚛𝚊
Action☆הושלם☆ מקום #1 במתח בתאריך- 14.11.18, 20.4.20 מקום #1 באהבה בתאריך- 7.4.19 מקום #1 באקשן בתאריך- 16.4.19, 12.03.20 "תיכנסי למועדון כאילו את סתם רוצה לדפוק את הראש ולא להרוג אף אחד, אוקיי?" אני אשתדל.
