𝚃𝚑𝚎 𝙲𝚘𝚋𝚛𝚊

פרק 79

נקודת מבט סקאר:

"אני כל כך מצטערת, ג'ק. בבקשה ממך תתעורר." אמרתי בשקט, מחזיקה חזק בידו הרפויה, הצלילים היחדים שנשמעים בחדר הם ההתפייחויות שלי וצלילי המכונה שבודקת את דופק ליבו הלא יציב של ג'ק.

"בבקשה תסלח לי. לא ידעתי מה קרה, אני ישר האשמתי אותך. תסלח לי בבקשה, אני לא רוצה להמשיך בלעדייך. תסלח לי על כך ששפטתי אותך כל כך מהר, בבקשה.
אני אוהבת אותך, אתה תמיד בלב שלי, אתה הלב שלי. עכשיו תחייה בשבילי. אני אחכה לך, גם אם זה יקח שעות, ימים, שבועות, חודשים, אני עדיין אחכה לך, כי אני אוהבת אותך." אמרתי לגופו השליו של ג'ק את כל אשר על ליבי.

לפתע הרגשתי שתי לחיצות על ידי שהחזיקה את ידו של ג'ק. הוא עשה את זה או שזה רפלקסים?

"אתה יכול לשמוע אותי, נכון?" שאלתי אותו, כדי להיות בטוחה בכך.

שוב שתי לחיצות על ידי. חייכתי חיוך ענקי מרוב אושר. הוא שומע אותי.

"ג'ק- אתם מכניסים אותי ברגע זה! אני רוצה לראות אותו." קול לא מוכר קטע את מה שאמרתי לומר לג'ק. מי זה יכול להיות?

"את נשארת כאן בחוץ בדיוק כמונו, אם מישהו יכנס זה אנחנו ולא את. אבל בגלל שאנחנו לפעמים מכבדים את חוקי בית החולים אנחנו לא נכנסים אז תחכי בסבלנות, בלונדה מטורפת שכמותך." עכשיו שמעתי את קולה של רוז הכעוס עונה לקול הלא מוכר שעכשיו מתברר שזו בלונדה. והבלונה היחידה שאני מכירה שקשורה איכשהו לג'ק היא אלן. הבלונדה המטורפת שטענה שהיא בת זוגו של ג'ק.

הדלת נפתחה בבום והבלונה המטורפת נכנסה לחדר בריצה אז נעצרה צעד אחד לפני המיטה כשראתה שאני צמודה אליה. ישר אחריה נכנסו רוז ודילן כדי לקחת אותה משם אך סימנתי להם להתרחק עם ידי המורמת. יש לי חשבון לא סגור איתה. כי אחרי הכל, כל מה שקרה זה באשמתה.

"אני רוצה לדבר עם המטורפת הזו לכמה רגעים, יש לי חשבון לא סגור איתה." אמרתי בזעם. דילן ורוז הבינו את כוונתי והלכו אחורה והצטרפו אל השאר שעמדו מאחורי הדלת שהייתה פתוחה.

"מה את רוצה ממני, אישה מוזרה שכמותך?" אלן שאלה אותי והסתכלה עליי כאילו אני משהו שהיא מצאה בתוך הממחטה שלה.

"מה אני רוצה ממך? את חתיכת כלבה. את יודעת מה עשית? את בכלל מבינה מה עשית? נבלה שכמותך!" צעקתי עליה, כולי זועמת. מוציאה עליה את כל תסכולי. היא נרתעת לאחור בבהלה.

"אני לא עשיתי כלום." היא אמרה בשקט מסתכלם עליי כאילו היא חפה מפשע. בטח.

"כל זה קרה בגללך. אם לא היית עונה לי באותו יום כשהיית נראת כמו חתיכת פרוצה ואומרת שאת בת הזוג של ג'ק, כל זה לא היה קורה. הוא בעלי! לפני רגע ילדתי את התינוק שלנו, אז איך מעזה ככה להרוס קשר שכזה? איך את מעזה להראות את הפנים שלך פה אחרי שגרמת לכזה הרס?" אמרתי בכעס, חוקרת את שיניי באיפוק כדי לא לצעוק שוב.

"הוא שלי. אני רוצה את ג'ק. ואם אני רוצה משהו אני מקבלת אותו." היא אמרה בזמן כשהיא מסתכלת לעברי בנחישות. היא חירשת או מה?

"כנראה שלא הבנת מה אמרתי לך, אז אני אסביר לך במילים פשוטות יותר שתביני: תעופי מפה, עכשיו." אמרתי, שולחת לה מבט נוקב.

"בואי נראה אותך מכריחה אותי לעשות את זה לבדך, בלי כל משפחת הגורילות הזו שלך שעומדת בפתח הדלת." היא אמרה בהתגרות, מתקרבת אליי עדי שרגלייה נוגעות ברגליי המונחות על משטח הרגליים של כיסא הגלגלים עליו ישבתי.

אין לה מושג עם מי היא פתחה פה חזית.

בזהירות הורדתי את כפות רגליי ממשטח הרגליים של כיסא הגלגלים והנחתי אותן על הרצפה. החזרתי בידי האחת במוטות מיטתו של ג'ק ובבת אחת עמדתי על רגליי. למזלי לא כאב לי כמו שחשבתי שיכאב, אבל הכאב הזה הוא כאב נסבל.
עכשיו פנינו היו פנים מול פנים.

הרמתי את ידי השניה שלא החזיקה במיטתו של ג'ק ואיגרפתי את פניה המאופרות בשכבות על גבי שכבות של איפור. היא נפלה על הרצפה בחבטה מרוב ההלם והתיישרה במיידיות לישיבה בזמן שהיא מחזיקה בשתי ידייה את אפה החבול.

"עכשיו, אני רוצה שתלכי מפה. דעי מול מי את עומדת, חתיכת כלבה." אמרתי בארסיות. שיחררתי את ידי הימנית שאחזה במיטתו של ג'ק והפשלתי את שרוול חלוק בית החולים שלי עד לכתף. אלן השתנקה בהפתעה.

"שמעתי שגם באירופה יש לי שם די גדול, מה את חושבת?" שאלתי את אלן בהתנשאות בזמן שהרמתי את גבתי בשאלה.

"הקוברה. אני כל כך מצטערת.. לא ידעתי שאתם ביחד.. שהוא שלך.. זאת אומרת.. מצטערת. אני עכשיו הולכת." אלן אמרה את חצאי המשפטים שלה וקמה במהירות מהרצפה והיא עדיין מחזיקה את אפה המדמם בידייה. היא יצאה במהירות מהחדר.

"זה היה וואו." שמעתי קול צרוד אומר בלחש, הסתבבותי במהירות אל מקור הקול וראיתי את ג'ק עם עיניים פקוחות בצורה מעורפלת ועל פניו חיוך רפה.

"אני לא מאמינה שהתעוררת." אמרתי בהתרגשות, אוחזת חזק בידו. הרגשתי שעוד שני אנשים נצמדים למיטתו וראיתי שאלו רוז ומארי.

"שמעתי אותך. וידעתי דבר אחד: אני חייב להילחם על החיים שלי, על החיים שלי איתך ועם התינוק שלנו. אני אוהב אותך, סקאר בראון, אין לך מושג כמה." ג'ק אמר שקולו עדיין דומה ללחישה.

ואני? חייכתי את החיוך הכי גדול בעולם.

מה חשבתם על הפרק?
פרק הבא יעלה בשבוע הבא⚘
מקווה שאהבתם, תהנו❤