נקודת מבט סקאר:
קמתי מצלצול של שעון מעורר השעה הייתה 12:00 , הלכתי לישון אתמול בשעה חמש לפנות בוקר כי הוצאתי את כל העצבים שלי על הקיקבוס שיש לי בחדר הרבה זמן.
אני היום נפגשת עם ליזה, בשעה 14:00 בכיכר העיר, היא אומרת שיש לה משהו לומר לי לגבי כריס, כריס תמיד אצלי בעדיפות ראשונה.
התלבשתי מהר בקפוצ'ון לבן ומכנסי ריצה שחורים, אספתי את שיערי לזנב סוס מרושל ומקורזל במיוחד. נעלתי נעליי ריצה וירדתי למטה כדי לעשות ריצת בוקר. למרות שכבר צהריים.
~~~~~~~~~~~~~~
השעה הייתה 13:58 ואני מחכה לליזה, לא עצרתי בבית, ישר מהריצה הלכתי לכיכר העיר ובדרך קניתי לי משהו לשתות ולנשנש.
מרחוק ראיתי את ליזה מתקדמת לעבר המקום בו ישבתי.
"הגעת בידיוק בזמן." אמרתי בחיוך נחמד.
"ואוו, במה זכיתי שהקוברה מחייכת אליי?" ליזה שאלה אותי ואני כיווצתי את גבותיי בבלבול.
"מאיפה את יודעת שאני הקוברה?" שאלתי את ליזה בסקרנות.
"בואי נגיד שאני יודעת עלייך הרבה מאוד וגם על זה שכריסטיאן הוריש לך הכל בצוואה." היא אמרה בחיוך.
היא הסתכלה עליי וראתה את ההבעה המבולבלת שלי.
"זה די מעליב שלא עולה בדעתך שום רמז איך אני קשורה לכריס." היא אמרה בקול כאילו נפגעה.
"אני אחות של כריסטיאן." היא אמרה בגאווה.
"הוא אף פעם לא אמר לי שיש לו אחות." אמרתי מבולבלת מאוד.
"הוא תמיד הסתיר אותי מאנשים והחליף לי זהויות כדי שלא יזהו אותי האויבים שלו, אבל עכשיו הוא כבר לא איתנו." היא אמרה בעצב והשפילה את ראשה.
"זו הייתה אשמתי, הרגתי רק תשעה אנשים אבל היו עשרה, העשירי ירה בכריס." אמרתי בעצב, נזכרת באירוע הטרגי.
"בחיים אל תאשימי את עצמך, ומספיק להתעצב, את חזקה הרבה יותר מזה, תהיי חזקה בשבילו." היא אמרה בזמן שהיא מחבקת אותי ומבהירה לי היטב את כוונתה.
"כמה זה קשה לאבד את האדם שהיה הכי קרוב אלייך.
לאבד מישהו שהיה חלק ענק מהחיים שלך.
לאבד מישהו שהיה הכל בשבילי." אמרתי מסתכלת על נקודה כלשהי באוויר.
"אבל יש דבר אחד שלא נאבד מאותו אדם שאבד לשנינו.
הזיכרונות, הרגעים הקטנים של החיבוקים, העידודים, הדאגה, התמיכה והכי חשוב- האהבה.
וכל הזיכרונות האלו תמיד ילוו אותנו ואנחנו תמיד נזכור אותם." ליזה אמרה בחיוך רך וראיתי שנזלו לה כמה דמעות.
"יש לי עוד כמה דברים להגיד לך." ליזה אמרה וניגבה עם הסוודר שלה את הדמעות.
"אל תתאהבי בו." ליזה אמרה באזהרה ואני הבטתי בה בבלבול.
"בג'ק, כריס אמר לי להגיד לך את זה אם אפגוש אותך מתישהו, כי את יודעת החיים בעולם הזה לא צפויים אתה יכול למות כל רגע אז אתה חייב כבר לארגן הכל למקרה ותמות אז אנשים ידעו מה לעשות." ליזה הסבירה לי משהו שאני די יודעת.
"למה? וזה לא שאני אתאהב בפוץ המסריח הזה." אמרתי בעצבים רק מלחשוב עליו.
"אני שונאת אותו והוא פשוט בלתי נסבל!" צעקתי עצבנית.
"הגבול בין אהבה לשנאה דק מאוד, ולמה? את זה הוא לא אמר לי.
ועוד משהו קטן, תפני לי חדר אני עוברת לגור בדירה שלך." ליזה אמרה בחיוך כובש.
"את פשוט לא נורמלית." מילמלתי לעצמי.
"יש את חדר האורחים תבואי היום בערב עם כל הדברים שלך אני אסדר קצת ואני מאוד מקווה שאת יודעת לבשל כי אני ממש גרועה בזה ורוב הסיכויים שארמי יינבח עלייך המון, הוא לא סובל אנשים חדשים." אמרתי את הסוף בציחקוק.
"אין בעייה בסטי! נתראה בערב!" ליזה צעקה והתחילה להתקדם מהר לכיוון ביתה כנראה.
"ממתי אנחנו בסטיות?" שאלתי בבלבול נראה לי בפעם המיליון היום.
כתשובה היא פשוט הרימה גבוה באוויר את אצבעה השלישית ואני לא הפסקתי לצחוק לעצמי.
אני פשוט חולה על הפרק הזהההה!!!
פרק מושלם😻😻😻
מי שאוהב את ליזה שיגיב🤘
מקווה שאהבתן תהנו♡
YOU ARE READING
𝚃𝚑𝚎 𝙲𝚘𝚋𝚛𝚊
Ação☆הושלם☆ מקום #1 במתח בתאריך- 14.11.18, 20.4.20 מקום #1 באהבה בתאריך- 7.4.19 מקום #1 באקשן בתאריך- 16.4.19, 12.03.20 "תיכנסי למועדון כאילו את סתם רוצה לדפוק את הראש ולא להרוג אף אחד, אוקיי?" אני אשתדל.
