𝚃𝚑𝚎 𝙲𝚘𝚋𝚛𝚊

פרק 55

נקודת מבט סקאר:

"אימא, שלא תביני אותי לא נכון, אני לא כועסת עלייך, אני פשוט מתוסכלת, מיואשת וכעוסה כל כך. כל השמונה שנים האלו שלא הייתה לי אימא נגזלו ממני, ואף אחד לעולם לא יוכל להשיב לי אותן בחזרה." אמרתי לאימי, קמתי ממקומי שעל המיטה והתקדמתי לעבר אימי ומחיתי את דמעותייה.

היא חשבה שהטחתי בה את כל האשמה, לא התכוונתי לפגוע בה, בחיים לא.

"אני לא מאשימה אותך בכלום, אימא. אני מאשימה רק בן אדם אחד בכל העסק המסריח הזה, את השמוק החרא הזה." אמרתי ומצביעה על ג'ק.

"את לא תדברי ככה בחיים על אח שלי! את משחקת אותה כזאת מסכנה, תגידי תודה על כך שאת בחיים, עלובה שכמותך!" רוז צעקה עליי. אני לא אשקר בהתחלה היא היתתה נראת כל כך מתוקה ועדינה, אבל אחרי שהיא פתחה את הפה שלה אני לא אתפלא אם היא עובדת עם השטן.

"מי זאת שהתחילה לדבר פתאום, כל הזמן הזה סתמת את הפה שלך, למה התחלת לפתוח אותו עכשיו ולכלכך עליי ולהגן על אח שלך? אני מאמינה שהוא מספיק בוגר בשביל לדעת להגות כמה מילים, דבילית שכמותך." אמרתי בגלגול עיניים. אוי, כמה שהיא הרתיחה אותי, אם לא הייתי מעריכה חיי אדם לא הייתי מהססת לתקוע לה כדור בין העיניים.

"סקרלט!" דילן סינן ועל מבטו פרצוף מזהיר, ראיתי שהוא בא לומר עוד משהו אך כמובן שאדון ג'ק אריסטו המפונפן יאמר משהו. הוא תמיד חייב לומר משהו.

"בחיים שלך, אבל בחיים שלך אל תדברי ככה אל אחותי, בפעם הבאה שתדברי אליה ככה, ואני מאוד מקווה בשבילך שלא תדברי אליה ככה, אני לא אהיה כזה רחמן." ג'ק אמר זועם וקם מן מקומו לעברי עד שעמד מולי. פנים מול פנים.

ואז זה קרה.

"ג'ק!" אימי צעקה כל כך חזק שחשבתי שהחלונות בחדר הזה הולכים להישבר.

הראש שלי הסתובב במהירות כזו לצד שמאל שחשבתי שהמפרקת שלי עוד שניה נשברה. לחי שמאל לי כאבה ברמות שלא יכולתי לתאר. נראה לי גם הלסת החליטה לזוז לה שמאלה. העיקצוצים בלחי השמאלית התחילו, וכך גם הריח השרוף הדימיוני שעלה ממוחי בישר על כך שנשרף לי הפיוז.

הוא כל יצטער על הרגע הזה.

החטפתי למפשעתו את הברכית הכי חזקה שיכולתי לחשוב עליה.

הוא התקפל כמו גולם וניצלתי את הזדמנות להכות בו שוב, אך משום מקום באו שתי זוגות ידיים שמשכו אותי ממנו, בקושי רב, אך לא להרבה זמן כי השתחררתי מאחיזתן של הידיים הללו, אך משום מקום באו עוד זוג ידיים לעזרה ועכשיו זה שלוש זוגות ידיים שתופסות אותי.

ג'ק התעשט מהמהלומה שנתתי לו מקודם וראיתי את הזעם נוזל מעינייו. תקנה חמודי שלא ינזל לך. החזרתי לו חיוך מתגרה.

אחיי שיחררו אותי מהאחיזה הלא נוחה שלהם כשראו שנרגעתי. הם חושבים שנרגעתי.

"בחיים שלך, אבל בחיים שלך על תרים עליי את היד שלך! ואם זה יקרה שוב, ואני מאוד מקווה בשבילי כמובן שזה כן יקרה, אני לא אהיה רחמנית בכלל." אמרתי לג'ק בארסיות  באותן מילים שאמר לפני שסטר לי בכזאת אכזריות.

הלב שלי מרוסק, לא חשבתי שהוא ירים עליי יד אחריי הכל. הוא אמר שהוא מצטער על הכל, כנראה שהייתי יותר מידי טיפשה כדי באמת להאמין לדברים הטיפשיים שיוצאים לו מהפה.

"אני הולכת עכשיו, זו הפעם האחרונה שכף רגלי תדרוך במקום הארור הזה, ואני מאוד מקווה שלעולם לא אראה שום פרצוף של שניכם בכל שנות חיי על פני כדור הארץ.
גם אתכם אני מעדיפה שלא לראות בזמן הקרוב, אני רוצה זמן לעצמי, אז נתראה בעוד כמה שנים." אמרתי, והקדשתי את הסוף לאחיי. אני לא מסוגלת לראות אותם, זה כאילו כל הזמן שהייתי איתם היה לי מחסום מפני כל הכאב שהם אי פעם גרמו לו, ועכשיו אחרי שחשפתי את כל הרגשות שלי, המחסום שלי נשבר ואני חושבת שיקח לי זמן לבנות אותו מחדש.

פתחתי את הדלת כדי לצאת ממנה אך אימי עצרה אותי.

"סקאר, את לא יכולה ללכת ככה. אני סוף כל סוף פוגשת אותך אחרי כל כך הרבה זמן, אני לא רוצה לאבד אותך שוב." אימי אמרה לי והרגשתי שאני שוב על סף דמעות. לא. אני לא אבכה שוב.

"אז בואי איתי. אני אדאג להכל. יש לי כמה כסף שרק נרצה, יהיה לנו בית לגור בו. ואני בחיים לא אמנע ממך לראות את הילדים שלך. מצידי תראי אותם כל יום. בבקשה, בואי איתי." אמרתי לאימי בעיניים מתחננות.

רק עכשיו שמתי לב, כשג'ק סטר לי, אף אחד מהאחים שלי לא קם, לא אמר שום דבר, אפילו לא הושיט לי יד לעזרה.
ידעתי שהם ינטשו אותי בסופו של דבר.

אימי הסתכלה על אחיי ואז עליי, על אחיי ושוב עליי.
לבסוף הסתכלה לעבר אחיי ועל פניה היה מבט עצוב.

"אני מצטערת כל כך, ילדים שלי. אני מבטיחה לבקר אתכם כל יום, שמעתי שיש לכם בית מקסים." אימי אמרה ואת הסוף היא אמרה במטרה לעודד אותם, היא בכתה.

לא רציתי להציב לה אולטימטום. אבל לא הייתה לי ברירה.

באתי שוב לצאת מן הדלת אך הפעם שמעתי את קולו של דילן.

"עשית את כל זה כדי לנקום בנו?" דילן שאל מזועזע.
באמת שאין לי מושג למה עשיתי את זה אבל הרגשת הסיפוק להחזיר להם על כל השנים האלו, היא פשוט נהדרת. היה לי רק דבר אחד שעלה לי לראש באותו הרגע.

"לא עברתי כל כך הרבה חרא כדי לעבור שוב עוד חרא." אמרתי בקרירות. הייתי השעיר לעזאזל יותר מידי זמן, עכשיו זה תורי להוביל את העדר.

"את יודעת שבחיים לא תצליחי לבד להתמודד עם זה, נכון? כל הזמן שהיית בחוץ את חיית או עם כריסטיאן או עם האחים שלך. את לא תשרדי שם בחוץ רק את ואמא שלך, יותר מידי אנשים יעשו הכל כדי לקבל את הראש שלך." ג'ק אמר לפתע, גם הוא בקרירות.

"תהיה בטוח בדבר אחד, אף אחד, אף פעם לא ניצח אותי, ואני גם לא בטוחה שזה בעתיד הקרוב. נתראה בגיהנום, אריסטו." אמרתי ובמילים אלו אני ואימי עזבנו את החדר והתקדמנו ליציאה של הבית הזה אל עבר חיים חדשים.
רק אני והיא.

שבוע טוב!!! איך עברה השבת?
טוב, אני בשוק שהעלתי עכשיו את הפרק, כי אני צריכה לקום בעוד שלוש שעות בדיוק. כן, אני צריכה לקום בחמש וחצי. כי אני עושה ריצות בוקר.
מחר מתקינים לי הולטר לב למשך 24 שעות. אני לא אשקר, אני לחוצה בטירוף. כל השבוע האחרון הסתובבתי בבתי חולים, הייתי חוזרת לבית רק בשעות הערב. אני כל כך מותשת. ממש סליחה שחפרתי😅
מקווה שאהבתם תהנו❤