𝚃𝚑𝚎 𝙲𝚘𝚋𝚛𝚊

פרק 29

נקודת מבט סקאר:

"הקוברה." קולו של ג'ק נשמע מבין ההמון.

"יש שלוש קבוצות של צלפים, אני אחראי על אחת, את אחראית על השנייה, ועוד חייל בחיר שלי יהיה אחראי על השלישית, מובן?" הוא אמר בזמן שכולם יצאו מהחדר.

הנהנתי והלכתי להחליף את בגדיי ולהביא את החצים והקשת.

"רגע." ג'ק אמר ותפס בידי ואז מושך אותי אליו ומנשק אותי בהפתעה, מרוב ההלם זרמתי איתו, ותכלס אין בעיה כי אנחנו זוג לפי מה שהבנתי ולפי מה שכולם אומרים.

אני באמת הולכת להילחם נגד המשפחה שלי?

אני יודעת שהם התנהגו אליי מגעיל בצורה זוועתית וזה עוד תיאור די קל לכל מה שעברתי, אבל הם המשפחה שלי.

התנתקתי ממנו במהירות והוא הסתכל במבט מבולבל.

"אנחנו צריכים להתפקד בעמדות. כדאי שאתה תחליף עמדה מידי פעם, ככה תראה יותר נוכחות, אתה גם טוב בכל התחומים." אמרתי מחמיאה לו בפעם הראשונה והאחרונה נראה לי.

"את הרגע החמאת לי? אבל זה רעיון טוב, תמיד היית חכמה.
רגע, אני הרגע החמאתי לך? כדאי שנלך אנחנו לא עושים טוב אחד לשני, אעדכן את כל החיילים שלי על השינוי הקטן." הוא אמר טיפה בשעשוע ואז חזר לרצינות הרגילה שלו.

הוא התהלך אל עבר הדלת וממש רגע לפני שהיה מחוץ לחדר הוא הסתובב אליי.

"רק שתדעי סקאר, אני אוהב אותך, וזה לא ישתנה אף פעם." הוא אמר ויצא מהחדר.

מה לעזעזאל?

אני גם אוהבת אותו אבל אנחנו שנינו לא יודעים איך אנחנו אמורים להתנהג, הוא אף פעם לא התאהב כי כל לילה הוא היה עם מישהי אחרת ואני אף פעם לא היה לי קשר עם גבר חוץ מכריסטיאן והמשפחה שלי.

גם לא עם בנות חוץ מליזה ואמא שלי.

יצאתי במהירות מחדר שנזכרתי שאני צריכה כבר להיות בעמדה שלי, רצתי במהירות את כל המדרגות אל עבר הקומה הכי תחתונה בבית שהיא האולם הגדול של האימונים.

ארבע קומות לרדת. שנאת חיי מדרגות.

הלכתי במהירות אל עבר השולחן עם החצים והקשת.
על הדרך לקחתי שני אקדחים וארבע סכינים והחבאתי אותם בבגדי הלחימה שלי. מאוד נוחים דווקא.

רצתי בחזרה לקומה השלישית כדי לעלות על הגג.
לפחות אני בכושר.

עליתי במהירות אל גג האחוזה רואה שכבר שלושת הקבוצות התקבצו להם והתחלקו שווה בשווה ורק בקבוצה אחת חסר חייל אחד. כנראה שזה אני.

הסתכלתי שמאלה רואה את ג'ק ויודעת שהוא לא ישאר פה הרבה כי הוא יחליף עמדות מידי פעם כפי שהצעתי לו.

הסתכלתי מימיני וראיתי את מקס. הוא הצלף הבחיר שג'ק דיבר עליו? כנראה.
(ה.כ: מקס הוא החבר של ליזה.)

התמקמתי בעמדה שלי ומחכה לאישור לירות שאמור לבוא מג'ק.

"כולם שומעים אותי, נכון? בספירה שלי כולם יורים, מובן לכולם?" ג'ק דיבר אל האוזנייה שנמצאת אצלו וגם שנמצאת אצל כל אחד מהחיילים שלו, ותופתעו שגם נמצאת אצלי.

"מובן." כל החיילים קראו בבת אחת.

"אחת, שתיים, שלוש, אש!" ג'ק אמר בחוזקה אל עבר האוזנייה וכולם ירו בבת אחת.

ראיתי מלא חיילים נופלים מהצד של המשפחה שלי, אני מקווה שחצים לא הורגים.

וככה זה המשיך, חצים נורו לכל עבר, ואני? כל הזמן מכוונת למטרה ריקה. וצעקותיו של ג'ק נשמעו כל שנייה שאני לא פוגעת אפילו באחד.

אני לא מתכוונת לירות באף אחד.

"מה עובר עלייך לעזעזאל?! אמרת שהעייפות לא משפיעה עלייך, אפילו בן אדם שיכור יכול לפגוע לפחות בבן אדם אחד!" ג'ק צעק עליי והעיף לי את הקשת ובפחות משנייה הרגשתי גם את הלחי שלי שורפת.

כל החיילים הפסיקו לירות והסתובבו מהר כדי להסתכל על הדרמה שהולכת לקרות.

אז שלום אחרי שבועיים וחצי או אפילו טיפה יותר שלא הייתי פה, היו לי הרבה עיניינים רפואיים שהייתי עסוקה בהם ולא הספקתי לעלות לכם פרק אז הרבה הרבה סליחה.
ועל פיצוי כתבתי לכם כבר את הפרק המשך של הפרק הזה שהוא הפרק הכי אהוב עליי בכל הספר הזה.

מקווה שאהבתם תהנו❤

הפרק הבא יעלה מחר בצהריים.