𝚃𝚑𝚎 𝙲𝚘𝚋𝚛𝚊

פרק 13

נקודת מבט סקאר:

"זה חולצה." ליזה אמרה בעצבים.

"זו שמלה." אמרתי בפשטות מסדרת את שיערי.

"זה חולצה!" היא הצביעה על השמלה האדומה שלי שהייתה בברוגז עם הברכיים שלי והעדיפה להידבק ליריכיי.

"זו עדיין שמלה." אמרתי נועלת את נעליי העקב האדומות שלי עם הפלטפורמה.

"תאמיני לי שהייתי מעדיפה ורוצה להיות כרגע עם פוטר גדול וטייץ ואיזה סניקרס.
הפוץ המעצבן אמר שאני חייבת לבוא ככה." אמרתי מצביעה גם אני על השמלה שלי.

"אז מה? משימה ראשונה עם בורר עולם התחתון, איך המרגש?" ליזה שאלה אותי בתחמנות.

"על הפנים, זה לא אותו דבר, אני מרגישה כמו רק מבצעת, כאילו אני לא שותפה בזה, כאילו מנצלים אותי." אמרתי יושבת על הכיסא בייאוש.

"אני מתגעגעת לכריס." אמרתי מיואשת.

הרגשתי חיבוק גדול עוטף אותי, החזרתי לליזה גם חיבוק.

"את חזקה יותר ממה שאת נראת, תזכרי דבר אחד- שהחיים באים להכות אותך, תכי בהם חזק יותר." היא אמרה נושקת לראשי.

"טוב כדאי שאני אצא, כבר מאוחר, אל תחכי לי אני אחזור גג בעוד שעתיים." אמרתי לוקחת כמה סכינים ואקדח אחד מהמגירה המפורסמת ויוצאת מהבית לכיוון האוטו.

באמצע הנסיעה חיברתי את האוזנייה שלי שמוסתרת בצורה מושלמת.

"הקוברה את שומעת אותי?" שמעתי את הקול המחוספס שלו.

"לא, אני לא שומעת אותך." אמרתי בציניות.

"החוצפה שלך לא תוביל אותך רחוק, יש לך מזל שאני לא אלים עם נשים." הוא אמר ושמעתי בקול שלו שהוא עצבני.

לא אלים עם נשים? הסימן שיש לי על הרגל מוכיח אחרת.
אם הוא עצבני, שישתה מים קרים.

"טוב שתגיעי למועדון אני אדריך אותך מה צריך לעשות בידיוק, אוקיי?" שאל בקולו הרציני.

"אין בעיה." אמרתי מנתקת את האוזנייה ומוציאה אותה מהאוזן שלי וזורקת אותה לחלל האוטו.

לא הקשבתי לכריס אז למה שאני אקשיב לו?

הגעתי למועדון ונכנסתי תוך כמה שניות לתוכו.

הריח של האלכוהול והסיגריות נכנס לאפי, אין לי בעיה עם הריח הזה אבל זה די דוחה.

אחרי חיפוש קטן מצאתי את הפרצוף שרציתי והתקדמתי לעברו.

הוא ישב ליד הבר ושתה כוס של ויסקי, יש לו טעם טוב.

"שלום לך." אמרתי עם חיוך זחוח על פניי והתיישבתי לידו.

"שלום גם לך, בוניטה." הוא אמר והניח את ידו על רגלי.

תעיף את היד שלך!

"שמעתי עלייך הרבה מאוד דברים ואני די מתעניינת במה שאתה עוסק ואולי אני אפילו קצת חובבנית בעסק השעונים שלך." אמרתי בערמומיות.

הוא נראה לא רע בכלל.

ויש לו יופי של מבטא לטיני.

"חובבנית? טוב בואי נראה מה את יודעת על שעונים." הוא אמר גם הוא בערמומיות.

"מהו השעון הכי יקר בעולם ומה השווי שלו?" הוא שאל במבטא הלטיני שלו.

"השעון היקר ביותר בעולם. היצירה המרשימה של חברת התכשיטים Graff Diamonds הלונדונית המכונה "הזיה" שווה לא פחות מ-55 מיליון דולר. השעון המצופה ביהלומים צבעוניים של 110 קראט." אמרתי את המידע ששיננתי בראשי היום בבוקר.

"יפה מאוד." אמר מתפעל מהידע שלי.

"עכשיו לי יש אתגר בשבילך, על היד שלי יש שעון שהשווי שלו הוא שניים וחצי מיליון דולר, אם תנחש את הגיל שלי, אני אתן לך אותו בחינם, אני מבטיחה." אמרתי בביטחון.

"אוקיי אני מסכים. את בת עשרים ואחת." הוא אמר בביטחון והסתכל על השעון שלי בתאווה.

"תשובה לא נכונה." לחשתי לו באוזן בזמן ששלפתי את הסכין שלי וקירבתי אותה לעורפו.

"אדיוס אמיגוס." לחשתי שוב לאוזנו.

בפחות משנייה תקעתי לו את הסכין בעורף ויריתי לו 2 יריות בראש ולמזלי היינו קצת רחוקים וגם לא היו שומעים שום דבר מרוב המוזיקה הרועשת.

קדימה הביתה.

סליחה שהפרק כתוב בצורה לא כל כך טובה, פשוט עוברת עליי תקופה מאוד קשה כרגע, ואני לא רוצה לאכזב אותכם🌹
וכל העיניין של האזעקות, אז אני אשקלונית ואם יש עוד אשקלונים פה אז תגיבו🤘

פרק הבא יתגלה משהן ראשון על העבר של סקאר!

מקווה שאהבתן תהנו💗