נקודת מבט סקאר:
"למה הוא עשה את זה? אני לא מבינה." אמרתי בכעס ועם עוד המון רגשות מעורבבים ביחד, והתיישבתי על הספה, מחזיקה בשערותיי בעצבנות.
"את צריכה להירגע. סקאר. זה לא טוב לתינוק." רוז אמרה לי ברוגע, מתיישבת בישיבת צפרדע כדי להסתכל לתוך עיניי האדומות מרוב בכי.
"הו, לא. אין לך מושג לאיזה צרה הכנסת את עצמך כרגע, ברגע הראשון שאני אראה אותך אתה תצטער על היום שבו נולדת! איך אתה מעז ככה לפגוע בה?" דילן צעק אל תוך הטלפון כשהוא בשיחה עם ג'ק, וניתק.
"אני אחתוך לו את מה שיש לו בין הרגליים ברגע הראשון שאני אראה אותו." ליאם אמר בעצבים ודפק את ידו בקיר מרוב כעס.
רוז דיברה בצד בשקט יחד עם אימה ואימי, כנראה על ג'ק. ליאם ודילן מוצאים את כעסם על חפצים דוממים ומפרטים את העוולות שהם יעשו לג'ק כאשר יראו אותו. ג'קסון מסתמס בטלפון שלו, ופניו חתומות. מייקל וליזה יושבים משני צדדי כשארמי בין שתי רגליי ומנחמים אותי. רק אם היו שזה ממש לא עוזר לי בצורה כלשהי..
אני באמת מרגישה את הלב שלי פועם בכאב, הכאב הזה כל כך מכאיב עד כדי כך שאני אפילו מתקשה לנשום. הדמעות ממשיכות לרדת כמו ברז מים שנפתח ולא עומד להיסגר בקרוב.
"תקשיבו, אני מאוד מעריכה את מה שעשיתם בשבילי היום ועל כך שהגעתם לחגוג איתי את היום הולדת שלי, ואני מודה לכם על זה מקרב ליבי, באמת. אך אני מבקשת ממכם, באהבה, שאני רוצה להישאר לבד ואני אשמח אם כל אחד ילך לביתו. אני באמת מודה לכם מאוד ואני באמת מצטערת אם פגעתי במישהו." אמרתי בקולי הרועד מרוב בכי.
הם הבינו את מצוקתי ואת הצורך שלי להישאר לבדי והתארגנו ללכת. אך לפני שכל אחד יצא הוא חיבק אותי ולחש לאוזניי כמה מילות עידוד מנחמות. כולם חוץ ממייקל שהחליט שהוא נשאר.
"לדעתי אני צריך להישאר. למה ליזה נשארת פה ואני לא? אם זה בגלל שזה הבית שלה אז זה לא תירוץ מספיק טוב! לא סיכמנו שאנחנו שלישיה? אנחנו צריכים להישאר ביחד תמיד! גם ברגעים השמחים וגם בעצובים. וזה אומר שאת תצטרכי לפחות עשרה טרקטורים כדי להוציא אותי מפה." מייקל אמר בנחת והתיישב על הספה.
ויתרתי מראש, לריב עם מייקל זה כבר להפסיד מראש. הוא תמיד ימצא טענות מספיק טובות כדי להצדיק את הדברים שהוא עושה.
"אוקיי, אתה יכול להישאר. אבל אני מבקשת לא לדבר איתי יותר מידי, אני הולכת לישון. אני רוצה לסיים את היום המקולל הזה כמה שיותר מהר." אמרתי בכאב ובעייפות משולבים. קמתי מהספה כדי לעלות המדרגות אל עבר הקומה השנייה שם נמצא החדר שלי עם המיטה שלי שמחכה שאתחפר לתוכה ואמרר בבכי.
"למה את אומרת את זה? זה יום ההולדת שלך. לא משנה מה עובר עלייך, זה לא יום מקולל. זה יום מבורך." ליזה אמרה בהתרסה.
YOU ARE READING
𝚃𝚑𝚎 𝙲𝚘𝚋𝚛𝚊
Action☆הושלם☆ מקום #1 במתח בתאריך- 14.11.18, 20.4.20 מקום #1 באהבה בתאריך- 7.4.19 מקום #1 באקשן בתאריך- 16.4.19, 12.03.20 "תיכנסי למועדון כאילו את סתם רוצה לדפוק את הראש ולא להרוג אף אחד, אוקיי?" אני אשתדל.
