𝚃𝚑𝚎 𝙲𝚘𝚋𝚛𝚊

פרק 52

נקודת מבט סקאר:

"רגע, איפה האחים שלי? אם הם עדיין במרתף, אני-" התחלתי לומר בעצבים אך ג'ק קטע אותי בשעשוע.

"מה תעשי לי? אני אשמח לשמוע את הבדיחה שלך על איך את חושבת לכסח אותי." ג'ק אמר בהתגרות והרים את גבתו לעברי.

שלחתי לעברו מבט רצחני שאומר; אל תעצבן אותי, כי אם כן תעצבן אותי זה יהיה הדבר האחרון שאי פעם תעשה.

"אל תדאגי, הם בסדר. העלתי אותם מהמרתף לחדר האורחים שבקומה הזאת. אמרתי לך כבר קודם, אני נחמד." הוא אמר וחייך חיוך ציני. החיוך הזה דורש שיחטיפו לו בפנים.

"גם לפני כמה שעות אמרת שאתה נחמד כששאלת את דילן איפה הוא מעדיף שתדקור אותו. אז אם זה נחמד, אין לי מושג מה מצבם שם, ואני לא רוצה לדעת מה זה לא נחמד אם מה שהיה מקודם נחמד." אמרתי בארסיות, מנסה לגרום לו חרטה גדולה יותר על מעשיו.

"את רוצה שאני אסביר איך אני שאני לא נחמד? אוקיי זה יהיה מהנה במיוחד." הוא אמר בערמומיות והעלה חיוך מבחיל על פניו. הוא בכלל לא נפגע ממה שאמרתי.
הוא קם מהכיסא שעליו ישב, והתיישב בחינניות על המיטה שעלייה ישבתי בנוחות.

הוא התקדם יותר לעברי ואני זזתי אחורה עם כל סנטימטר שהוא התקדם, ועל זה הוא ללא ספק גיחך. פתאום הוא התקדם במהירות לעברי, ואני מהבהלה נפלתי לשכיבה היישר אל הכריות שהיו מאחוריי. הוא ראה את הנפילה הזאת כיתרון וניצל אותה בכך שעלה מעליי ובינתיים כל גופי עולה בלהבות.

"כשאני מחזיק אנשים בשבי ואני לא מתנהג אליהם בנחמדות זה הולך ככה; דבר ראשון אני לא נותן להם לא מים ולא אוכל, אתם הייתם אצלי רק שעות ספורות ואני רציתי להביא לכם אוכל אבל בדרך יצירתית יותר.
דבר שני אני לא נותן להם לישון בכלל.
דבר שלישי והכי מהנה בעיניי, כשאני עצבני או סתם משעמם לי אני מתחיל לשחק איתם משחקים, למשל אני מעמיד אותם אותם כנגד הקיר וזורק לעברם סכינים בעיניים עצומות אחרי ששתיתי בקבוק שלם של אלכוהול, או נותן להם להילחם אחד עם השני והמפסיד צריך להיתלות הפוך למשך כל היום, אם הוא לא מת אז אני משחרר אותו, אם הוא מת אני פשוט משאיר אותו שם עוד כמה שעות ורק אז ממנה אנשים שיפטרו מהגופה.
שמתחיל להימאס לי מהם ומתחיל לשעמם לי כבר להתעלל בהם, את יודעת מה אני עושה?" ג'ק שאל אותי לבסוף.
הקול שלו העביר בי צמרמורת בכל הגוף.

הנדתי בראשי לשלילה, אין לי מושג מה הוא עושה וגם נראלה לי שאני לא רוצה לדעת.

הוא התקרב עם עם פניו אל פניי ופעם ראשונה שאני באמת מסתכלת אל תוך עינייו. הן ירוקות כמו קריסטלים ויש בהם פסים כחולים ושחורים, הן כל כך מהפנטות.
הוא התקרב באיטיות מייסרת אל אוזניי ואז המשיך לדבר.

"אני פשוט מסיים עם העיניין, והורג אותם, ואם יש להם איברים שלא נפגעו על ידי אני מוכר אותם לבתי חולים, שלפחות יהיה תועלת בעצם הקיום שלו." הוא לוחש לאוזניי ולחיי לוהטות ואני בטוחה שהם בצבע אדום עז.