𝚃𝚑𝚎 𝙲𝚘𝚋𝚛𝚊

פרק 25

נקודת מבט סקאר:

התנתקנו באיטיות מייסרת ואז הבטנו אחד בשני.

"זה היה-" התחלתי לומר אך ג'ק קטע אותי.

"זה היה מדהים." הוא אמר ומסתכל אל תוך עיניי.

העיניים שלו. הדבר הכי יפה שראיתי מימיי.
השילוב של ירוק כהה וכחול צלול, הריסים הגדולות, פשוט להביט בהם כל היום.

"כן, זו הייתה נשיקה אה.. נחמדה? אני פשוט אף פעם כאילו יצא לי, נו אתה יודע.." אמרתי נבוכה מאוד וטיפה מגמגמת.

"להתנשק? אף פעם לא יצא לך להתנשק? זאת הייתה הנשיקה הראשונה שלך?" הוא שאל מופתע.

"כן, כנראה." אמרתי מובכת עוד יותר ומגרדת בראשי.

"אז זה אומר שאת גם- " הוא התחיל לומר אך קטעתי את מילותיו.

"כן, פשוט תפסיק פה, אוקיי? זה נהיה מביך מרגע לרגע." אמרתי סמוקה כמו עגבנייה בגלל מה שהתכוון לומר.

הוא צחק על המבוכה שהייתי בה כרגע ,ובצדק.

הצחוק שלו זה הדבר בין היפים ששמעתי בחיי, שיצחק יותר.

בלי קשר, הוא פשוט מושלם במראהו החיצוני, הפנימי פחות, אבל אפשר להסתדר עם זה.

"את יודעת שאני כל הזמן מופתע ממך? בפעם הראשונה שראיתי אותך חשבתי שאת אישה בת עשרים וארבע מפונקת שמתגלגלת לה בין שמיכות.

ואז חשבתי לעצמי, מה אכפת לי איך לעזעזאל היא מתנהגת, העיקר שהיא עושה עבודה טובה.

אחרי כמה זמן היו לנו עוד מפגש, את באת אליי כולך מדממת אך לא מדמך שלך. דמו של כריס.

מפה הבנתי שאת בבעלותי כפי שכריסטיאן הבטיח." ג'ק אמר אך קטעתי אותו ישר.

"רגע רגע רגע! אני לא בבעלותך!" אמרתי מעוצבנת קוטעת את הסיפור שלו.

"גברתי הצעירה, את בבעלותי. אז תני לי בבקשה להמשיך את הסיפור שלי, אם את רוצה נוכל אחר כך לדון על כך למרות שאין על מה לדון." הוא אמר בשלווה שלא אופיינית לו.

באתי להגיד משהו אך הוא שם את אצבעו על פי מסמן לי להיות בשקט.

"לפני ההלוויה אמרת שתקחי את האוטו שלך כי אמרת שיש לך סידורים לעשות, אחרי ההלוויה התקשרתי אלייך ואמרתי לך שאני עוד שעה בבית שלך.

את כמובן איחרת כמו תמיד-" הוא אמר אך נאלצתי לקטוע אותו.

"זה היה חד פעמי! ושהגעתי אתה ירית לעברי!" צעקתי מתגוננת.

"אני צריך לחנך אותך איך לדייק!" הוא אמר בעצבים.

והינה הוא שוב חזר.

"אבל אני מחונכת מספיק בלי קשר." אמרתי גם אני בעצבים.

"אוקיי אוקיי, זאת לא הנקודה שרציתי להגיע אליה.

הנקודה היא שחשבתי שאת מישהי אחרת לגמרי באישיות שלך, אבל טעיתי. את כל כך שונה, ושאני מסתכל על זה ככה את בכלל לא צריכה להיות רוצחת." הוא אמר בעדינות.

"אני יודעת, אבל כרגע זה מה שיש." אמרתי נאנחת.

"לא זה-"הוא התחיל לומר אך נקטע בידי אחד מחייליו.

"המפקד, ריצ'רד תוהה לאן נעלמת, הוא רוצה לדבר איתך בדחיפות." החייל אמר מפוחד כי רק באמצע דבריו הבין שקטע את ג'ק.

החזקתי בידו של ג'ק מבלי שהחייל יראה וסימנתי לו בעיניי שירגע לפני שיעשה משהו לחייל.

מהכרותי עם ג'ק אני יודעת שכל מי שקטע אותו סיים עם כמה עצמות שבורות ושטפי דם.

הוא נרגע ואז נשק בקצרה לשפתיי והלך עם החייל שלו לעבר האולם.

רגע, הוא לא רצה שאף אחד ידע על זה?

אוייי כואב לי הראש כבר, אני חייבת לדבר עם ליזה.

פרק טיפה משעמם, אבל אני די אהבתי אותו.
לא הלכתי היום לבית ספר כי אני חולה, אז אמרתי לעצמי: למה שאני לא אמשיך לכתוב את הפרק? אז כתבתי והעלתי😅

סליחה שחפרתי.

מקווה שאהבתם תהנו❤