נקודת מבט סקאר
"אני רוצה לראות את הקוברה." אמר קול מוזר וממש לא מוכר.
תמיד בבקרים אני קמה מדברים כלשהם ואף פעם לא קמתי יקיצה טבעית.
כאילו מה? תנו לישון ושהגוף שלי יחליט להתעורר הוא יתעורר! גם אם הוא יתעורר בעשר בלילה, אני פשוט לא סובלת שמעירים אותי.
פתאום שמעתי את הדלת של חדרי נפתחת.
אני מאוד מרחמת על מי שזה יהיה.
"בוס, אני חושב שמצאנו אותה." אמר עוד קול מוזר ולא מוכר.
באמת שלא אכפת לי מי זה אני פשוט אשאר לי מקופלת בתוך הפוך שלי ואחזור לישון.
אה, שאני אומרת מקופלת בתוך הפוך אז אני ממש מקופלת לא רואים שום חלק מהגוף שלי מחוץ לפוך. ממש ממש מקופלת. סגנון טורטייה.
"סקאר, תחסכי לעצמך בושות ותצאי מהפוך, כדאי לך." שמעתי פתאום את הקול של כריסטיאן. מה הולך פה בדיוק?
"לא רוצה." אמרתי בילדותיות דרך הפוך שבטוח עשה את הקול שלי ממש מעומעם.
"סקאר כדאי לך מאוד לצאת לפני שזה לא ייגמר טוב, יש פה אנשים ואת לא רוצה שאני אצעק עלייך לידם, עברנו מזמן את השלב הזה לעזאזל.״ אמר לי כאילו אני ילדה בת חמש שלא מתנהגת יפה.
"בסדר, בסדר אני יוצאת ורק שתדע, זה לא מרצוני החופשי ואני פשוט חוסכת לכולנו הרבה בעיות ברגע זה." אמרתי בכעס, מתגלגלת ממבצר השמיכות שהכנתי לעצמי, יוצאת מהפוך ונעמדת . הייתי המומה כשראיתי את מה שעיניי הראו לי.
שבעה גברים כולל כריסטיאן עמדו לי בחדר, מרגישה כאילו עומדים לחטוף אותי ברגע זה. עיניי כברו בין כולם והגבוה ביותר שעמד באמצע החבורה, תפס את עיניי. הוא נראה ממש טוב. פשוט יפהפה.
"מה הולך פה?" אמרתי בישנוניות והפנתי מבט מאשים לכריס. חכה, חכה מה אני יעשה לך. אתה לא תדע מאיפה זה יבוא לך.
הלכתי ישר לשירותים שבחדר שלי ועשיתי את כל אירגוני הבוקר ולאחר חמש דקות יצאתי החוצה ועדיין ראיתי אותם בחדר שלי.
קריפים.
הגבר הגבוה ביותר, זה שתפס את עיניי קודם לכן, התקדם לכיווני והושיט לי את ידו.
ולחצתי לו אותה תוך כדי הרמת גבה.
"ג'ק אריסטו, בורר עולם התחתון, נעים מאוד." אמר ופניו היו קרירות ואטומות ובקולו לא היה שום רמיזה לרגש כלשהו.
רגע, מה?
ג'ק אריסטו?
הפוץ המסריח הזה? נו באמת!
הוצאתי מהר את ידי מידו והחטפתי לכריס סטירה שנראה לי בחיים שלא ישכח.
"אתה יודע שאני לא סובלת אותו ואתה בכל זאת מביא אותי לפה! מה הבעיה איתך?!" צעקתי עליו וראיתי מבט אשם והמום על פניו. שיט. לא הייתי צריכה להחטיף לו מול כולם. זה לא מכבד אותו בכלל.
"תסתמי את הפה שלך ילדה חוצפנית אחת! מי חינך אותך? חבורת כלבים?!" ג'ק צעק עליי בחוזקה.
"לא, אני חונכתי לבד!" צעקתי בחזרה ושלחתי לו את המבט הכי רצחני שיכולתי לגייס בשעה מוקדמת שכזו.
"אני רואה שיש לך עסק עם מורדת, לפחות היא עושה עבודה טובה." פנה ג'ק לכריסטיאן, והביט בי בסיפוק.
כריס חייך חיוך קטן לעברי ואני החזרתי לו פרצוף עצבני.
"רושם ראשוני גרוע הייתי אומר, אבל העיקר שלבצע פעולות את עושה מעולה." אמר ג'ק אליי ובחן את גופי עם עינייו הקרירות שלא אהבתי עכשיו בכלל.
"יותר טוב ממך זה בטוח.." מילמלתי לעצמי וכנראה שכריס שמע כי שמעתי גיחוך קטן יוצא מפיו.
"סתם ביזבזתי שעה מחיי כדי לפגוש נערה בת עשרים וארבע שמתנהגת כמו ילדה מתבגרת שנקראת הקוברה, אבל היה נעים להכיר אותך, סקאר." אמר ג'ק ויצא מהחדר הוא וחמשת המאבטחים שלו.
(ה.כ: היא באמת בת שבע עשרה אבל הוא חושב שהיא בת עשרים וארבע)
ישר אחרי שכולם יצאו מהדלת אני וכריס התפקענו מצחוק.
"אין בך פחד." כריס אמר לא מפסיק לצחוק.
"אני שאני מכיר אותו כבר מעל עשר שנים לא העזתי לצעוק עליו למרות שאני יותר גדול ממנו בחמש שנים. זה עיניין של כבוד." אמר מתפלא ומנענע את ראשו בחוסר אמון.
"הוא סתם בן אדם שחושב את עצמו, כל אחד יכול להיות בורר עולם התחתון אם הוא רוצה." אמרתי בצחקוק יושבת בחזרה על המיטה שלי, מרגישה ערנית מספיק בשביל לא לחזור לישון.
"התייאשתי ממך סופית." כריס אמר נאנח, ומצטרף לידי על המיטה בישיבה.
כן, כזאת אני, מיוחדת.
כל כך סליחה שהפרק יצא מזוויע ברמות מטורפות!
אה, ומי שלא זוכרת אז כריס הוא בן עשרים ותשע אז אם אמרתי שג'ק קטן מכריס בחמש שנים אז ג'ק בן עשרים וארבע.
מקווה שתאהבו, אוהבת♡
YOU ARE READING
𝚃𝚑𝚎 𝙲𝚘𝚋𝚛𝚊
Aksi☆הושלם☆ מקום #1 במתח בתאריך- 14.11.18, 20.4.20 מקום #1 באהבה בתאריך- 7.4.19 מקום #1 באקשן בתאריך- 16.4.19, 12.03.20 "תיכנסי למועדון כאילו את סתם רוצה לדפוק את הראש ולא להרוג אף אחד, אוקיי?" אני אשתדל.
