𝚃𝚑𝚎 𝙲𝚘𝚋𝚛𝚊

פרק 28

נקודת מבט סקאר:

"את באמת חושבת שאת תוכלי להתערבב בין כולם? את ממשפחת בראון, משפחת הפשע הגדולה בעולם?" אבי צעק עליי בלגלוג.

אני בחיים לא אצליח להשתלב.

"את פשוט בושה למשפחה." אבי ירק את מילותיו החוצה ואני ספגתי אותם.

"אמא אף פעם לא חשבה כך." מילמלתי לעצמי וכנראה שחזק מידי כי אבי ישר סטר לי בחוזקה.

לא צייצתי אפילו. אני כבר רגילה לזה.

הוא תמיד שנא שהזכרתי את אמא, את האישה שהוא אהב הכי הרבה, וכעונש על כל הדברים הרעים שעשה בחייו, הוא קיבל בת שדומה לה שתי טיפות מים.

"הקטע הוא שאני לא מבין למה את לא רוצה להיות במשפחה הזאת, אנשים היו עושים הכל כדי להיות ממשפחת בראון, אז למה את ילדה בת שלוש עשרה מטומטמת לא רוצה בזה?!" אבי שוב צעק עליי ואחז בסנטרי בחוזקה.

כי אני לא רוצחת.

~~~~~~~~~~

חבטתי בחוזקה את השק בפעם הלא יודעת היום.

חרא. אני כן רוצחת בסוף. איך הגורל אוהב לשחק בי כל פעם מחדש.

"אני. כן .יכולה. להתערבב! אני. לא. חייבת. לעזעזאל. להתבלט!" צעקתי ובכל מילה חבטתי בשק.

פתאום הרגשתי שנשימתי נעצרה. והנה זה בא. לעזעזאל.

רצתי מהר בטירוף חושים אל עבר השידה שנמצאת בתוך אולם האימונים ולקחתי משם את המשאף.

"העמסת על עצמך יותר מידי והגוף שלך שלח לך התקף אסטמה, מבין אותו." ג'ק אמר בציניות תוך כדי שהוא מתקדם לעברי.

"מה אתה רוצה?" אמרתי לא מסתכלת עליו.

"שתסתכלי עליי." הוא אמר בקור אבל היה שם גם רגש כלשהו.

הרמתי את מבטי אליו והוא סוף סוף ראה את הזוהמה שנקראת הפנים שלי, העיגולים השחורים, העיניים הנפחות והאדומות,הפרצוף העייף.

"לעזעזאל איתך סקאר, כמה זמן לא ישנת?" הוא אמר בדאגה.

"ישנתי אתמול שעתיים, שלשום שעה וחצי נראה לי ועוד יום לפני זה שלוש שעות, למה אני לא נראת מספיק טוב גם ככה?" שאלתי בציניות וגם מהטמטום של חוסר השינה שלי.

"את תמיד נראת טוב." הוא אמר מלטף את פניי.

"אבל את חייבת לישון, כי את באמת נראת זוועה." הוא אמר משועשע ציחקקתי איתו ונתתי לו מכה בכתף.

"בוס! יש לנו התקפה, מתקיפים אותנו." פתאום חייל נכנס במהירות לחדר.

ג'ק ישר הלך במהירות אחריי החייל מבלי לומר מילה.

הלכתי אחריי ג'ק, אני יודעת שהוא רוצה שאשן אבל אני לא יכולה לא לעזור.

עליתי אחרי ג'ק לקומה השלישית איפה שמתכננים את כל המבצעים.

נכנסתי לתוך החדר עם המפות והמחשבים, החדר היה באיכלוס מלא, נדחפתי בין האנשים כדי להיות מול השולחן המרכזי ולארגן את התקיפה שלנו.

ג'ק הרים את מבטו כאילו הרגיש שאני מולו, רק השולחן הפריד בנינו, הוא הסתכל עליי ונאנח, יודע שאני לא אלך גם אם יבוא לפה גרר וינסה לגרור אותי.

"אנחנו כרגע נמצאים תחת התקפה, בגלל שהם כרגע מקיפים אותנו נצא קבוצה קטנה, אם נצא כולנו נמשוך יותר מידי תשומת לב ואז כל האש ישר עלינו.

אני ועוד עשרים צלפים נעלה לגג ונחסל כמה שיותר אנשים, חבורה של שלושים חיילים שלי יתערבבו בין החיילים של הצד השני. כל השאר ויש הרבה שהם השאר, תעמדו מסביב לחומה ולשערים, שאף אחד לא יכנס.

והצלפים שאיתי, תעשו לי טובה אל תירו באנשים שלנו." ג'ק הביא הוראות לכל חייליו והבנתי שאני עם הצלפים.

"רגע, מול מי אנחנו? איזו כנופיה?" שאלתי מסוקרנת.

"זה די ברור, לא? משפחת בראון." הוא אמר ועל פניו חיוך זחוח.

קפאתי.

"חיילים מה אנחנו צריכים לעשות למשפחת בראון ולחייליה?!" ג'ק צעק והרים את ידו באוויר.

"להרוג!" "לרצוח!" "לשחוט!" "לשסף את גרונם!" כל החיילים צעקו ביחד לפי הסדר בהתלהבות.

אני כל כך הולכת למות.

אומייגדדד!!! מה נראה לכם יקרה בפרק הבא?
שבת שלום🌹 (שומרת שבת👑)
מקווה שאהבתם תהנו💖