𝚃𝚑𝚎 𝙲𝚘𝚋𝚛𝚊

פרק 74

לאחר חמישה חודשים:

נקודת מבט סקאר:

"קומי, דובה שכמותך! יש לך יום הולדת היום!" שמעתי את צעקותייה של ליזה בזמן שפקחתי את עיניי באיטיות. הסתכלתי אל עבר השעון וראיתי שהשעה תשע בבוקר.

"את בכלל טרחת להסתכל על השעון הבוקר? השעה היא תשע בבוקר. עוד לא ישנתי את שמונה שעות השינה שמגיעות לי, אז בבקשה ממך, כמתנה ראשונה ליום הולדת- תני לי לחזור לישון. לילה טוב לך." אמרתי בישנוניות וחוזרת לשים את ראשי על הכרית.

"נראלך שאני נותנת לך לחזור לישון? יש לך יום הולדת היום! את סוף סוף בת תשע עשרה. חשבתי שזה לא יקרה לעולם.
אז עכשיו קומי! יש לי מלא תוכניות נהדרות בשבילנו להיום." ליזה אמרה בקולניות ובהתרגשות.

"איזה תוכניות בדיוק? להזכיר לך שאני לא יכולה לצאת החוצה? ברגע שאני אצא מהבית מלא צלמים נלהבים יצלמו לי את הבטן הענקית הזו ובתוך שעתיים בלבד, ג'ק כבר ידע שאני בהריון." אמרתי לה באזהרה. אני מחודש רביעי לא יוצאת מהבית בכלל, גם לא להוציא את ארמי לסיבוב. זה כזה מתסכל.

"אני יודעת! בגלל זה עשיתי לך הפתעה קטנה." ליזה אמרה בחיוך צופן סוד.

"אבל אמרתי לך שתביא לי את זה! כל כך קשה לך להבין הוראה פשוטה?" שמעתי קול מוכר מבעד לדלת.

"או לא! אני זה שהולך לפתוח את זה! אני האח הגדול שלך, תקשיב לי פעם אחת בחיים שלך!" שמעתי קול שני שגם הוא מוכר לי כל כך.

ג'קסון וליאם. מי עוד יכול להתווכח בצורה כזו?

שלחתי מבט מיואש לליזה שהסתכלה עליי בהבעה זהה לחלוטין. היא התקדמה אל עבר הדלת ופתחה אותה במהירות.
ג'קסון וליאם נפלו פנימה על הרצפה בסרבול אחד על השני ברעש.

"באמת שאין לי מושג למה אני עדיין אח שלכם.." דילן אמר, שעמד מאחורי ג'קסון וליאם התאום שלו.

"הוא לא רצה להביא לי את הקונפטי! אני האח הגדול שלו, הוא אמור להקשיב לי. ככה זה עובד, לא?
בוקר טוב, סקרלט. את נראת מהמם מיום ליום הבטן הענקית פשוט הולמת אותך!" ג'קסון אמר ולבסוף הסתכל לעברי בחיוך וצחק על חשבוני.

"אם תאמר עוד מילה על הבטן שלי, זו תהיה המילה האחרונה שלך. תיזהר ממני." אמרתי בעצבים, קמה מהמיטה בזהירות, יחד עם עזרתה של ליזה.

"וגם נהיית עצבנית יותר מיום ליום.." ליאם מילמל בשקט אך מספיק חזק כדי שזה יגיע לאוזניי.

"שמעתי את זה, ליאם." אמרתי לו, מסתכלת עליו במבט חודרני.

"אני לא מאמינה! הבת שלי חוגגת תשע עשרה היום. איזו התרגשות!" אימי אמרה, מגיחה מבין אחיי לעברי, מחבקת אותי קלות בזמן שהיא נזהרת על הבטן.

"מזל טוב, גיסתי ההרה." רוז חיבקה אותי גם בעדינות עם חיוך רחב על פנייה. כן, אני יודעת שבהתחלה שנאתי אותה ולא כל כך חיבבתי אותה אבל שפטתי אותה יותר מידי מהר. אומנם התחלנו ברגל שמאל, אבל הרגל הבאה היא ימין.

"אחותי הקטנה, מי היה מאמין שאני אראה אותך בת תשע עשרה עם בטן הריונית. אני יודע שאמרת לא לדבר על הבטן אבל אין לך מושג כמה אני מחכה להיות דוד לנסיך הקטן הזה שיש לך בתוך הבטן. המון מזל טוב, סקרלט." דילן אמר בהתרגשות חיבק אותי כמו כל השאר ונשק למצחי.

"תביא את הקונפטי!" ליאם צעק על ג'קסון שחטף מידו את הקונפטי. למה הם עדיין רבים על זה? אני כבר חושבת שדי עבר לזה הפואנטה..

"דילן עשה לי טובה וקח להם את זה מהיד." אמרתי לדילן בנואשות. כמה אפשר לריב על דבר כזה מסכן? אני אתחרפן בסופו של דבר.

"השניים רבים והשלישי לוקח." דילן אמר ובקלילות שלף מידיהם המשתוללות את מוט הקונפטי.

"עכשיו שניכם, קומו על הרגליים ותאמרו לאחותכם הקטנה מזל טוב!" דילן צעק עליהם והם קמו בחוסר רצון מהרצפה מסתכלים אחד על השני בזעם.

"אני מברך אותה ראשון." ג'קסון אמר בקטנוניות.
הנה זה מתחיל שוב..

"מה פתאום, למה דווקא אתה?" ליאם החזיר לו בחזרה. מהצד ראיתי את אימי וליזה מחליפות בינהן מבטים מתוסכלים וטופחות בחוזקה את כף ידיהן על מצחיהן.

"מה זה למה דווקא אני? כי אני הבכור. הבכורים תמיד מברכים ראשונים." ג'קסון אמר בהתנשאות.
הם עושים ממני צחוק? אני אכסח אותם.

"בבקשה לא שוב.." שמעתי את קולה של רוז מפינתה של החדר ביחד עם אימי ועם ליזה.

"הו, לא! אתם שניכם מפסיקים עם זה מיד!
פתחנו פה גן חובה? אני באמת לא מבינה איך המוחות שלכם עובדים, באמת שלא.
אתם ברצינות רבים על מי יפוצץ קונפטי ראשון? או מי יברך אותי ראשון? החלקתם על השכל או משהו?" אמרתי בעצבים.

כאבים חדים וכואבים פילחו את ביטני התחתונה, התכווצתי כולי ואחזתי בביטני בחוזקה.

"זה שוב הצירונים האלו, נכון?"רוז שאלה אותי בדאגה והינהנתי כתשובה.

"את בשבוע שלושים ושבע, הרופא אמר שיש לך עוד שלושה שבועות בערך עד זמן הלידה. הכל בסדר, תרפי קצת." ליזה אמרה לי, תומכת בי משני צדדי כדי שלא אפול.

"ג'קסון וליאם. תעזרו לה לרדת לסלון ועל הדרך תוכלו לומר לה מזל טוב. אבל בבקשה תעשו לי טובה, אל תריבו בדרך. כי במצב שלכם אתם אפילו יכולים לריב על איזו מדרגה דורך כל אחד." אימי אמרה להם באזהרה.

זה הפרק להיום.
יש לי בקשה אחת מכם; אל תהרגו אותי בפרק הבא😅

מקווה שאהבתם, תהנו❤