𝚃𝚑𝚎 𝙲𝚘𝚋𝚛𝚊

פרק 62

נקודת מבט סקאר:

"כמה השתנת מהפעם האחרונה שנפגשנו, אני זוכר שהשיער שלך היה כמעט בלונדיני. זו הפעם השלישית שאנחנו נפגשים, נכון?" סטיב אמר, עושה את עצמו חושב ומחזיק חזק בסנטרי.

לא עניתי לו ואפילו לא עלתה בראשי האופציה לענות לו.
הקיר ששם יענה לפני. שלחתי לעברו מבטי תיעוב וזלזול.

למה החלאה הזה שרד וכריסטיאן לא?

"את לא עונה? אוקיי, בחירה שלך." הוא אמר ועזב את סנטרי. ניצלתי את ההזדמנות כדי להביט מבעד רווחי הרגליים של עשרות החיילים שעמדו במעגל מסביבנו.
ג'ק היה במצב די דומה לשלי, רק שהוא היה קשור לכיסא.
גם כל אחד מאחיי היה במצב זהה לשל ג'ק ואיתם גם כל ראשי המאפיות החשובות, שמצדדיו של כל אחד עמדו שני חיילים של סטיב מחזיקים רובה.

מתי הם הספיקו לעשות את כל זה? וממתי יש איתו כל כך הרבה חיילים? שאני וכריסטיאן באנו לחסל אותו היו לו רק עשרה.

לא הספקתי לחשוב על עוד משהו ורגלו של סטיב הובעטה היישר לבטני. פלטתי את האוויר והשתנקתי. אני לא אצעק. אני לא אתן לא את התענוג הזה.

צרחה נשמעה, אך היא לא באה ממני. היא באה מאימא שלי שעמדה בצד יחד עם הכלה ואימא של ג'ק. עליהם שמרו שניי חיילים חמושים.

"אימא, אני בסדר."אמרתי לאימי וחייכתי אלייה חיוך רחב ואמיתי. אני אהיה בסדר.

"את בטוחה בקשר לזה?" סטיב אמר משועשע ומסתכל עליי במבט מזלזל.

"כן, אני בטוחה בקשר לזה. שרדתי כל הזמן הזה, אז אני גם אשרוד את הערב הזה, כי אחרי הכל, אני הקוברה." אמרתי מסתכלת לעינייו במבט חודר, מקווה לשרוף אותו במבטי.

"טוב, אז אני לא בטוח בקשר לזה." אמר מסתכל עליי בהתנשאות, ואחרי נשימה אחת רגלו בעטה בפניי ונפלתי אחורנית אך לא פגעתי ברצפה כי החייל שאחז בגופי ובעט בגבי קודם לכן החזיר אותי לישיבה כפופה על הברכיים.
השיער שלי נפל על פניי וחסם לי חצי משדה הראייה.

הרגשתי את הדם זורם דרך אפי ומכסה את שפתיי בדם.

"לא, בבקשה תעזוב אותה, אני מתחננת." אימי בכתה וביקשה בהתחננות.

"הו, מי זו אם לא גברת בראון. כמה דברים שמעתי עלייך. לא היית מתה לא מזמן?" הוא אמר ונראה כאילו הוא עוד רגע ישלוף שני כיסאות ושולחן וישב איתה לקפה.

"היא לא עשתה לך כלום, היא רק בת שמונה עשרה, תשחרר אותה וקח אותי במקומה." אימי אמרה שוב בהתחננות ובכייה גבר.

"אימא, לא! אני בסדר." צעקתי חלושות לעברה ואחרי שניה השתעלתי ודם יצא מפי. נראה לי נשברה לי שן.

"לא עשתה לי כלום? הבת שלך הרגה את האחים שלי ואת החברים הכי טובים שלי, את חלקם היא הרגה באכזריות ובאחרים היא פשוט ירתה כי התעצלה לשסף את גרונם ולדקור אותם בעוד כמה מקומות בגוף עד שימותו מפצעיהם. ותאמיני לי שלא אכפת לי בת כמה הרוצחת הקטנה הזאת." סטיב אמר בארסיות ושוב בעט בבטני ובכייה של אימי התגבר.