נקודת מבט סקאר:
"אני אהרוג אותך." סיננתי בין שיניי וכבר לא ראיתי יותר בעיניים. ראיתי רק את גולגלתו של ג'ק נשברת לי בין הידיים.
"אמרת משהו, סקאר יפתי?" ג'ק שאל בזלזול ובלעג.
"כן, אמרתי שאני אהרוג אותך!" צעקתי עליו, ונראה לי בחיים שלי לא הייתי כזאת עצבנית, אני מרגישה כאילו לבה נשפכת לי מהראש.
"את יודעת כמה אנשים אמרו לי את זה? עשרות, אפילו מאות. ואת יודעת איפה כולם נמצאים עכשיו? הם נמצאים עמוק מאוד בתוך האדמה בזמן שהתולעים נהנים מהבשר המתקרב והמת שלהם." הוא אמר באכזריות ועל פניו פרצוף שטני.
"רוצה להצטרף אליהם? אני מקווה שהתולעים ישמחו לבשר מת חדש." אמרתי מוציאה את אקדחי ממכנסי הטרניג שלי ומכוונת אותו ביד רועדת אל עבר פניו של ג'ק.
למה לעזעזאל אני לא מצליחה לגרום ליד שלי להפסיק לרעוד?
"את רועדת סקאר יפה שלי? קר לך?" ג'ק אמר שוב בטון מזלזל ולועג.
"אם שוב תקרא לי ככה, אני נשבעת שאני אחורר לך את הפרצוף. אני הקוברה, אני טובה יותר מכל החיילים שלך יחד, ועמוק עמוק בלב אתה יודע שאפילו יותר טובה ממך." אמרתי בארסיות.
"את אולי גם יותר טובה מאבא שלך? מאמא שלך? או אפילו מכריסטיאן? אני בטוח שהוא מאוכזב ממך." ג'ק שוב אמר וראיתי שהוא מנסה להרגיז אותי.
מה שהלך לו מצוין.
ידי הרועדת ירתה לכיוון הקיר, ועל הקיר יש חור לא קטן אך גם לא גדול של כדור אקדח.
באותה השנייה דילן לקח את האקדח מידי הרועדת והחזיק בה בשתי ידיו כדי להרגיע אותי.
זה ממש לא הזמן להתקף אסתמה. אך כרגיל, הגורל חרא.
באותו רגע הרגשתי שאני לא מצליחה לנשום, דילן מיד ראה זאת והוציא מכיסו את המשאף שלי, חטפתי לו אותו מהיד והכנסתי אותו לפי במהירות.
"מי זה, אם לא האח המציל דילן בראון. אני חייב לציין שהיה לי ממש שנהנתי מכל רגע בו בת זוגתך התחננה לאוויר בזמן שחנקתי אותה למוות מבין שתי ידיי." ג'ק אמר באכזריות ובחיוך מגעיל ומרושע. הוא מנסה להרגיז את כולנו עד שנעשה משהו פזיז.
דילן במהירות הרים וכיוון אל עבר ג'ק את האקדח שלקח ממני, אך הפעם זה היה תורי להרגיע אותו.
הוצאתי את המשאף מפי, שמתי אותו בכיסי והורדתי במהירות את ידייו של דילן שאחזו באקדח, ואז לקחתי את האקדח מידייו וסימנתי לו עם עיניי שירגע.
הוא הבין אותי ונשם עמוק.
"נהיה מעניין פה מרגע לרגע, אתם לא חושבים?" ג'ק שאל את חייליו ורק חלק מהם צחקקו או מילמלו משהו.
"אני שואל את עצמי מאותו רגע שהגעתי לפה.
איפה לעזעזאל החיילים שלכם?
הם הבינו שאתם לוזרים מפסידנים שלא יודעים להילחם אז פשוט נטשו אותכם?" ג'ק שאל שוב בפעם הלא - יודעת כמה בזלזול ובלעג.
"אתה יודע משהו?" ליאם פתח את פיו לראשונה מאז שיצאנו מהמעלית, והתקדם קדימה ועקף אותי ואת דילן בזמן שהוא מתהלך לאט עם הקביים שלו.
"אם לא היית כל כך עסוק בלנפח לעצמך את האגו ולהתגאות במה שאין לך, היית שם לב שמחצית מהשומרים שמאחורייך, הם מושתלים שלנו." ליאם אמר ולבסוף חייך.
אחרי פחות משנייה שמענו ירייה ועוד אחת ועוד אחת, ככה זה המשיך והבנו שמתחולל קרב בין החיילים שלנו לחיילים של ג'ק.
ניצלנו את המהומה כדי לברוח מהר ולצאת מהבית חולים הזה.
יצאנו במהירות בזמן שדילן עושה ככל שביכולתו כדי לעזור לליאם ללכת יותר מהר.
אני הספקתי כבר בריצה עם ארמי להגיע אל האוטו ולהתניע אותו, כדי שלא נשרוף את הזמן שלנו בלחכות אחד לשני.
דילן הכניס מהר את ליאם למושב האחורי ביחד עם ארמי, וטרק את דלת המכונית. ואז הוא מהר פתח את דלת המכונית השנייה שליד הנהג כדי להיכנס. ברגע ששמעתי את טריקת הדלת של דילן העברתי להילוך ויצאתי מהחנייה של בית החולים.
התחלתי להגביר הילוך כשיצאנו מהחנייה, וכשווידנו כולנו שאף אחד לא עוקב אחרינו, נסענו במהירות רבה כדי להגיע הביתה כמה שיותר מהר אחרי היום המסריח הזה.
לא דאגנו לגופתו של אבא כי ידענו שהחיילים שלנו יקחו אותה וידאגו לקבור אותה בטקס הלוויה שבו גם אני אצטרך להיות נוכחת וגם בטח עוד מאות אנשים.
אני לא מאמינה שהוא באמת מת.
ג'ק הרג גם את אבא שלי. הוא כל כך יצטער על זה.
כן אני יודעת שחיכיתם הרבה, אני מסכימה לכם לצעוק עליי כמה שאתם רוצים. כי תכלס מגיע לי.
אוהבת אתכם❤
לא לשכוח להצביע☆ ולהגיב🌼
מקווה שאהבתם תהנו💖
YOU ARE READING
𝚃𝚑𝚎 𝙲𝚘𝚋𝚛𝚊
Action☆הושלם☆ מקום #1 במתח בתאריך- 14.11.18, 20.4.20 מקום #1 באהבה בתאריך- 7.4.19 מקום #1 באקשן בתאריך- 16.4.19, 12.03.20 "תיכנסי למועדון כאילו את סתם רוצה לדפוק את הראש ולא להרוג אף אחד, אוקיי?" אני אשתדל.
