נקודת מבט סקאר:
קמתי מצלצול טלפון מעצבן.
אופס, זה הטלפון שלי.
על הצג היה מספר לא מוכר, אבל עניתי בכל זאת.
"עוד שעה את אצלי בבית" שמעתי את קולו של ג'ק.
הסתכלתי על השעה והיה רק תשע בבוקר.
רציני?
"מה עם בוקר טוב?, נעים מאוד?, מה שלומך?, מה קורה? וחוץ מזה רק תשע בבוקר" אמרתי בישנוניות.
"אצלי בבית. עוד שעה. זה לא ניתן לויכוח" אמר וניתק.
"למה אני מכירה את המפגר הזה בכלל? יש לו מזל שאני עושה את זה בשביל כריסטיאן" מילמלתי לעצמי.
הסתכלתי על החלון וראיתי שהמזג האוויר על הפנים, כל השנה מזג האוויר קר מידי וזה פשיט משגע אותי!
הלכתי לארון והוצאתי חולצה מכופתרת, סוודר, ג'קט ארוך, טייץ מעור ולקחתי את נעליי הנייק הלבנות שלי.
עשיתי את ארגוני הבוקר שלי והתלבשתי ואחר כך ירדתי למטה מכינה לעצמי טוסט ושוקו חם.
אני בת שבע עשרה, מותר לי שוקו.
אכלתי בכיף שלי את הטוסט ושתיתי את השוקו שלי לא ממהרת, כי ממש לא אכפת לי מאדון חושב שמגיע לו הכל המכונה ג'ק אריסטו.
הוא חתיכת מטומטם, מפונק, מפגר, אימבציל ועוד כמה מילות גנאי שכרגע לא עולות לי לראש.
סיימתי לאכול והתקדמתי לעבר השידה המפורסמת שלי, לוקחת אקדח, שני סכינים ופיגיון.
"מוכנה לכל מה שלא יבוא." אמרתי לעצמי שוב.
כתבתי מהר לליזה פתק כדי שלא תדאג ויצאתי החוצה לעבר הרכב שלי.
אני אגלה לכם סוד קטן.
אין לי רישיון.
לא היו בי כוחות נפשיים לעשות תאוריה, טסטים, שיעורים ועוד כמה דברים משעמים, אז אמרתי לכריס שילמד אותי.
עצלנות היא המפתח.
אחרי נסיעה של עשרים דקות בערך הגעתי לבית שלו.
סליחה. אחוזה.
עמדתי בשער מחכה שהשומרים יפתחו לי.
אני מחכה, מחכה, מחכה.
הם עדיין לא פותחים לי.
התייאשתי וחזרתי למספר הלא מזוהה שהתקשר אליי הבוקר.
אחרי פחות מצלצול אחד המפגר ענה.
"חתיכת אימבציל, תגיד לחבורת הגורילות שלך שיפתחו לי את השער עכשיו לפני שאני הופכת לשלגון." אמרתי באדישות ובקור ואז נתקתי.
אחרי שנייה השומרים ענו משהו למכשיר קשר ופתחו לי את השער.
תודה לאל.
נכנסתי לבית מבלי לדפוק ותוך שנייה הייתי מוצמדת לקיר בזמן שהמפגר תפס אותי מהסוודר.
"איחרת. וכדאי לך מאוד ללמוד נימוסים, כי את לא יודעת למה אני מסוגל.
אני גם לא אחד מהחברים שלך שתוכלי לדבר איתו ככה." אמר מדבר בטון נמוך וארסי.
זה לא הזיז לי אפילו ת'גבה.
"תוריד את היד." אמרתי חושקת שיניים.
הוא הוריד את היד ואז משך בידי לעבר המדרגות וסימן לי לעלות אחריו.
עליתי בחוסר חשק אחריו לקומה השלישית.
שנאת חיי- מדרגות.
נכנסנו לאיזה חדר ענקי שנראה כמו מפקדה כזאתי עם מלא לוחות וירטואלים ושולחן גדול עם מפות ועוד שתי שידות קטנות עם כיסאות ועל השידה יש מחשב.
מגניב.
"איזו השקעה, כבוד." אמרתי מחמיאה לו נראה לי פעם ראשונה ואחרונה.
"יש לנו בעיה, נכון לכל מדינה בעולם התחתון יש מנהיג משלה?" שאל אותי.
"כן." עניתי והתחלתי טיפה להסתקרן.
"אז כמה מנהיגים מאמריקה הלטינית מתכננים מרד. נגדי." אמר רוצה לראות שאני מבינה.
"ואיך אני קשורה בכל הסיפור הזה?" שאלתי מתעניינת.
"בעוד שבוע הם מתכננים להגיע לפה, למיאמי ולפגוע בי ובחיילים שלי.
ופה את נכנסת לתמונה - אחד מהמנהיגים הוא סוחר שעונים מאוד ידוע בנוסף לתפקידו.
הוא אוהב שעונים נדירים מאוד ויקרים מאוד, ואת תהיי סוחרת שעונים חובבנית שמאוד מתעניינת ומעריצה אותו ובמקרה יש לה שעון על ביד ששווה שני מיליון וחצי דולר." אמר את כל התוכנית ואת הסוף אמר עם חיוך תחמני על פניו.
"מאיפה אתה יודע כמה שווה השעון הזה?" שאלתי נועצת בו מבט חשדני.
"השעון שלך הוא בן הנדירים בעולם, והוא בטוח יתעניין בו." אמר בטוח בעצמו.
"למה אתה בוחר דווקא אותי למשימה כל כך חשובה?" שאלתי שוב.
בואי נגיד שראיתי כמה מהמבצעים שלך, ואת עושה עבודה מדהימה יחסית לילדה בגיל שבע עשרה." אמר שוב עם חיוך תחמני על פניו.
"איך ראית את המבצעים שלי?" שאלתי בפעם האלף היום.
"את הדבר הכי חם ברשת בעולם התחתון, הצפיות מדברות בעד עצמן." אמר מראה לי באחד המחשבים סרטון שלי מחסלת חבורת סוחרי סמים בפחות מדקה.
"איזה כיף לי, הספקתי גם להיות כוכבת רשת וגם להיות הרוצחת השכירה הכי מבוקשת שיש ואין לי עוד שמונה עשרה."
אז פינקתי אתכם בפרק קצת ארוך מהרגיל.
מקווה שאהבתן, תהנו😻
YOU ARE READING
𝚃𝚑𝚎 𝙲𝚘𝚋𝚛𝚊
Acción☆הושלם☆ מקום #1 במתח בתאריך- 14.11.18, 20.4.20 מקום #1 באהבה בתאריך- 7.4.19 מקום #1 באקשן בתאריך- 16.4.19, 12.03.20 "תיכנסי למועדון כאילו את סתם רוצה לדפוק את הראש ולא להרוג אף אחד, אוקיי?" אני אשתדל.
