נקודת מבט סקאר
"סקאר, יש לך בדיוק חמש שניות להתעורר לפני שאני שופך עלייך דלי מים עם קרח.״ שמעתי את שמי בקול רם, וישר קפצתי מהמיטה מתוך אינסטינקט. ראיתי את כריס עומד מעליי שכל הורידים שלו בצוואר ובמצח התבלטו.
מתי הוא הספיק להתעצבן?
"למה לכעוס? יהיה לפנים היפות שלך קמטים כבר מעכשיו." אמרתי בישנוניות והלכתי לעבר השירותים שיש לי בחדר.
"למה לכעוס? את באמת רוצה למה באמת אני כועס? כי אני יותר מחצי שעה מנסה להעיר אותך והגברת לא קמה.״ אמר בעצבים בעודו מתהלך בחדר הלוך ושוב.
דחפתי אותו החוצה ונעלתי את הדלת והוא לא הפסיק לזרוק איומים כאלה ואחרים כמו זריקת אוסף הסכינים שלי מהחלון או מכירת הבגדים שלי לייצור פחי זבל. אני חייבת לציין שהאחרון היה נורא מקורי.
עשיתי את צרכיי בשירותים והתלבשתי ואחרי חמש דקות פתחתי את הדלת נדהמת לראות אותו עדיין עומד מול הדלת בעצבים.
"עכשיו תסביר לי מה פשר העיניין שאתה הערת אותי בשבילו." אמרתי יורדת במדרגות למטה לעבר המטבח. מוציאה פרוסות לחם עם גבינה ופותחת את הטוסטר ושמה בפנים.
"לפני שעה כנופיית 'כסף רעיל' התקשרה ואמרה שיש לה משהו בשבילנו והיא רוצה תמורתו 100,000 דולר, והיא ביקשה בפירוש שאני אבוא עם הקוברה, ואם אני אבוא בלעדייך הם יהרגו אותו." אמר מסתכל לי לבסוף בעיניים. הוצאתי את הטוסט מהטוסטר והתחלתי לאכול אותו.
"אוקיי, אז זה משהו חי." אמרתי מהורהרת, לועסת את הטוסט בעודי מנסה לחשוב מה זה יכול להיות לעזאזל ומה האינטרס שעומד מאחורי הבקשה הזאת מלכתחילה.
״אני אבוא איתך. הכנת את המזוודה עם הכסף המזוייף?" שאלתי, מסיימת לאכול את הטוסט שהכנתי לעצמי ומתקדמת לעבר השידה שניצבת ליד דלת הכניסה מוציאה שני אקדחים ושלושה סכינים.
זרקתי את אחד האקדחים לעבר כריס והוא תפס אותו במיומנות רבה, ואת השני הכנסתי לתוך המכנסיים שלי וסידרתי טוב כדי שלא יראו אותו.
ואז התקדמתי אליו ולקחתי סכין אחת, כרעתי ברך והחבאתי אותה בתוך הנעל הצבאית שלו. רק אני יודעת להחביא סכינים כמו שצריך.
קמתי על רגליי והוא הביא לי נשיקה קטנה במצח. חייכתי אליו ויצאנו מהדלת והתקדמנו לעבר מכונית הספורט של כריס.
אחרי עשר דקות בערך הגענו למקום, זו הייתה סמטה חשוכה יחסית לשעות הבוקר.
"הו, כריסטיאן הגדול עומד לפנינו, איזו התרגשות." אמר בהתלהבות מזוייפת איש שיצא מתוך הסמטה עם עוד ארבעה אנשים מאחוריו.
"נו, איפה הקוברה? אני רק רואה ילדה קטנה שאתה עושה עלייה בייביסיטר, אחיינית שלך או אחותך? אתה לא מפחד שאולי יקרה לה משהו?" אמר האיש ולא הפסיק לצחוק עליי ועל כריס בזלזול.
חושב שאני אשתוק על זה? אז כנראה שיש לו טעות גדולה מאוד.
הורדתי את ג'קט העור שלי וקשרתי אותו סביב מותניי, הם ישר נרתעו.
הקעקוע שלי נראה חי מתמיד ונראה כאילו עוד שנייה עומד לאכול אותם.
"לפני שאתה מדבר שטויות, תשקול את הדברים שיוצאים לך מהפה.
עכשיו. מה יש לך בשבילנו?" אמר בקשיחות ובאדישות.
הם יצאו מההלם וחזרו להבעה קשוחה.
"נייט, תביא אותו." ראש הכנופייה אמר לאחד מאנשיו ועל פניו היה חיוך זחוח מוזר כזה. מבחיל.
שמעתי נביחות, ואז ראיתי אותו קשור מילל ומקשקש בזנב שראה אותי.
ישר רצתי אליו אך ראש הכנופייה אחז בידיי וסובב אותי כך שגבי מול בטנו והצמיד סכין לצווארי.
"תשחרר אותה תכף ומיד, הכסף פה במזוודה.״ אמר כריס ומחווה בידיו אל עבר המזוודה שבידו.
"בתכלס לא אכפת לי מהכסף, מאז ומתמיד רציתי להרוג את הקוברה, ומסתבר שזה ממש קל." אמר בחיוך והצמיד עוד יותר את הסכין לגרוני.
ארמי לא הפסיק לנבוח, וכריס היה אובד עצות.
"תעזוב אותה כבר חתיכת אדיוט!״ צעק כריס ובאותה שנייה הרמתי את רגלי ושלפתי את הסכין והחדרתי אותה אל תוך בטנו.
באותו זמן שאני דקרתי את ראש הכנופייה כריס ירה בארבעת האחרים.
התכופפתי אל עבר ראש הכנופיה שהיה על סף מוות ולחשתי באוזנו.
"תמיד ידעתי שקל כל כך להרוג אותך." אמרתי בארסיות, ואז חוררתי את ראשו בארבעה כדורים ורצתי לעבר ארמי.
חיבקתי כל כך חזק את ארמי ונפלה לי דמעה בוגדנית.
לפני חודשיים קמתי בבוקר ולא ראיתי את ארמי, זה היה כל כך מוזר. ארמי היה חלק ממני, מאז שעברתי לגור אצל כריס הוא הביא לי את ארמי כדי שלא ארגיש לבד.
ואז בבוקר הזה, הרגשתי כל כך שבורה, כי הוא פשוט נעלם.
ועכשיו הבנתי שחטפו אותו, מסכן שלי.
"בואי נחזור הביתה." כריס אמר ושם ידו על כתפי, לקחתי את רצועתו של ארמי והלכנו משם.
אני כל כך אוהבת את הפרק הזההה!!!
מקווה שאהבתן את הפרק💙
לילה טוב💕😻
YOU ARE READING
𝚃𝚑𝚎 𝙲𝚘𝚋𝚛𝚊
Aksi☆הושלם☆ מקום #1 במתח בתאריך- 14.11.18, 20.4.20 מקום #1 באהבה בתאריך- 7.4.19 מקום #1 באקשן בתאריך- 16.4.19, 12.03.20 "תיכנסי למועדון כאילו את סתם רוצה לדפוק את הראש ולא להרוג אף אחד, אוקיי?" אני אשתדל.
