𝚃𝚑𝚎 𝙲𝚘𝚋𝚛𝚊

פרק 34

נקודת מבט סקאר:

"טוב, אז כנראה שהגענו." אמרתי לדילן מגרדת בראשי והוא מסתכל אליי במבט של 'אנחנו נמצאים בשומקום'.

וזה נכון.

"אנחנו נצטרך ללכת טיפה ברגל, אנחנו לא רוצים להסתכן בכך שיראו אותנו. ואל תדאג הבית שלו באמצע שומקום, אני לא אחטוף אותך או משהו כזה." אמרתי מנסה להצחיק אותו אבל זה היה פשוט ניסיון כושל.

אני חייבת לעבוד על ההומור שלי.

"הומור זה לא הצד החזק שלך." הוא אמר בהבעת פנים רצינית ויצא מהרכב.

מישהו פה במוד רציני.

"אני די עובדת על זה, אתה יודע שלא יזיק לך לשקר ולומר 'איזה בדרנית את אחותי המושלמת ללא רבב, אני פשוט סוגד לך.' באמת שלא יזיק לך קצת להתבדח פה." אמרתי משועשעת מנסה לשעשע אותו גם.

"סקרלט יקירה, אנחנו עוד בעוד דקות ספורות נגיע לביתו של בחיר ליבך, רומיאו שלך, האם את מתרגשת?" הוא שאל אותי בנימה צינית לגמרי ואני כולי האדמתי והתחלתי להכות אותו.

וככה זה נמשך כל הדרך, אנחנו עוקצים אחד את השני בלי הפסקה.

"טוב הגענו לשער האחורי, פה יש הכי פחות אבטחה אולי שומר או שניים. כדי שאתקשר לליזה שתוציא את ארמי לסיבוב קצר." אמרתי והוצאתי את הטלפון ממכנס הטרניג שלי, חייגתי לליזה והצמדתי את הטלפון לאוזני.

"סקאר? תודה לאל שהתקשרת, הגוף שלי רוטט מרוב אדרנלין, אני מרגישה כאילו אני הולכת למכור למישהו משאית שלמה שמלאה בסמים! טוב אני עכשיו מוציאה אותו ל'סיבוב' זה יקח לי בערך חמש דקות להגיע אלייך, שאני אגיע אני אדבר עם השומר שנמצא בשער, ואת תביני שזה הסימן שלך לקחת את ארמי, תרביצי לשומר, תעלפי אותו, משהו כדי שלא יבחין שאני היא זאת שהביאה לך את הכלב. אוקיי?" היא אמרה את ההתחלה בהתרגשות ואז דיבורה הפך ליותר רציני.

"אין בעיה, אחי יעלף את השומר, אני אקח את הכלב ואמחוץ אותך בחיבוק מהיר. מסוכם." אמרתי מסכמת את העיניינים.

"רגע, אחיך? הוא חתיך בדיוק כמוך? אני רוצה לפגו-" ליזה התחילה לומר בהתלהבות אך קטעתי אותה במהירות.

"ביי, ליזוש. תוך שלוש דקות את פה." אמרתי כדי שלא תפלוט יותר מידי שטויות וניתקתי.

"אז מה? אני חתיך בדיוק כמוך?" דילן אמר בהרמת גבה.

"אוי אל תחמיא לעצמך יותר מידי, אני אפילו בטרניג נראת מהמם." אמרתי מחמיאה לעצמי וגם מופתעת מעצמי שאני כבר ארבע דקות מדברת בקול שלא עולה לחישה.

"אני מתחיל לאבד את השפיות שלי, אני כבר יותר מעשרים וארבע שעות נמצא איתך. זה לא טוב." הוא אמר גם הוא בקול שלא עולה על לחישה.

באתי להחזיר לו על המשפט שאמר בעקיצה, אך מיד עצרתי את עצמי עקב רעש ששמעתי.

"לדעתי מחר יהיה יותר חמים, היום לדעתי די קר יחסית לעונה, עוד חודש כבר אני צריכה לקנות מלתחה חדשה בשביל המעבר מהאביב לקיץ." שמעתי את קולה של ליזה ופה הבנתי שזה הסימן שלנו.

ראיתי כבר את דילן צמוד לשער ומסמן לי לפתוח אותו. כנראה הוא רוצה שאני אפתח במהירות והוא יתנפל על השומר.

הנהנתי עם ראשי לעברו והתקדמתי את עבר השער וסימנתי עם אצבעותי- 1, 2 ו-3 בשלוש פתחתי את הדלת ודילן התנפל על השומר, ואני רצתי אל ליזה, אבל עוד לפני שהספקתי להתנפל עלייה, מישהו אחר התנפל עליי.

ארמי.

"מי כלב טוב? מי?" אמרתי מעוותת את קולי כמו שמדברים אל תינוק חמוד.

עזבתי את ארמי אחרי ליקוקים בלתי פוסקים וקפצתי בחיבוק על ליזה. כמה שהתגעגעתי.

"חסר לך שאת ככה בורחת שוב! את לא מבינה כמה דאגתי, ועוד שהשארת אותי עם המשוגע הזה!" ליזה אמרה תוך כדי החיבוק.

"אני מצטערת פשוט הייתי חייבת לעזוב." אמרתי לה בפרצוף עצוב.

"האח שלך, אחד החתיכים."  ליזה אמרה בוהה באחי.

"יש שניים כאלה, הם תאומים." אמרתי בחיוך.

"אז אני רוצה את שניהם!" ליזה אמרה בצעקה ואני ניסתי להשקיט אותה, מה שלא כל כך עבד.

"דילן מה אתה עושה?" שאלתי שראיתי אותו מוציא טוש שחור גדול וכותב משהו על גרונו של השומר.

"הודעה לג'ק, שידע שהבראונים עדיין פה." הוא אמר ואהבתי את איך שהוא אמר 'הבראונים'.

"אתה לא חושב שזה יעצבן את ג'ק יותר ממה שהוא עכשיו?" ליזה אמרה בחשש. כנראה שג'ק באמת עצבני אם היא חוששת כך.

שנינו באנו להגיב אך רעש ירייה נשמע ואם אני לא טועה, הירייה באה מכיוון האחוזה היישר אלינו.

"אני חושבת שזה הסימן שלנו לזוז במהירות הבזק, תודה רבה ליזה, אנחנו נהייה בקשר, אל תדאגי!" אמרתי במהירות וחיבקתי אותה חיבוק אחרון, כי דילן זירז אותי ושם בידי את רצועתו של ארמי.

אני ודילן רצים במהירות אל עבר המכונית שהייתה רחוקה, בזמן שרצועתו של ארמי בידי ואנחנו רצים.

עוד לפני שהגענו למכונית צעקה רמה פילחה את האוויר.

"סקאר!" שמי נשמע בקולי קולות וללא ספק זה היה רק אדם אחד. הלא הוא ג'ק אריסטו.

אז שבוע טוב לכם קוראים מהממים💎
העלתי פרק ארוך יותר מהרגיל. לא לשכוח להצביע ולהגיב💗
מקווה שאהבתם תהנו❤