נקודת מבט סקאר:
ראשי כאב בצורה נוראית, והרגשתי שכל גופי רפוי ותשוש.
פקחתי את עיניי וראיתי למולי את דילן. קשור באזיקים.
במרחק של כמה מטרים ספורים ממנו היה קשור ליאם, גם הוא באזיקים.
ולדובדבן שבקצפת, כמה מטרים משמאלי בפינת החדר יושב לו ג'קסון, וגם הוא כמו כל השאר, אזוק.
השפלתי את מבטי כדי לראות אם מצבי הוא בדיוק כמו של השאר, ואני רואה ששיערתי נכון, גם אני הייתי אזוקה.
אבל מצבי שונה משלהם בדבר אחד.
משום מה אני לבושה בבגדים שהם לא שלי והם נקיים לחלוטין בזמן שכל שאר אחיי לבושים בבגדים של ליל אמש נראה לי והם נראים פשוט מחריד.
"אוקיי יש לי שתי שאלות. אחת, מי לעזאזל החליף לי את הבגדים? שתיים, מה הולך פה?!" צעקתי לבסוף ואני רואה שהצעקה דרשה ממני המון כוח מכיוון שאחר כך הרגשתי תשושה עוד יותר.
"תשובה ראשונה, ג'ק. תשובה שנייה, כל מה שאני יודע זה שהביאו לנו מכה חזקה בראש ואותך סיממו ללא ספק.
ואם את שואלת את הטמבל ששם, הוא פה רק בשביל הקטע." ליאם אמר ולבסוף התכוון לג'קסון.
כולי רתחתי מעצבים. ברגע שאני אשתחרר מפה אני אראה לג'ק בפעם הראשונה בחייו מהו כעסה של אישה עצבנית.
הרגשתי עקצוצים בקצה אפי, והרגשתי כל כך מתוסכלת שאני לא יכולה להרים את ידיי ולגרד את האף שלי.
התחלתי להזיז את אפי בכל מיני שיטות מוזרות כדי להעביר את הגירוד באף, מה שלא כל כך הצליח.
כולם התחילו לצחקק להם והרגשתי עוד יותר מתוסכלת.
אבל אחרי כמה שניות ספורות צחקתי גם, הצחוק של האחים שלי פשוט מדבק.
"את נראת כמו קוף." דילן אמר משועשע, ואינו מפסיק לצחוק על חשבוני.
"על מה אתה מדבר היא נראת כמו שימפנזה." ליאם אמר לאחיו וצחק חזק יותר.
"אני חושב שהיא נראת כמו בבון." ג'קסון הצטרף גם למשחק של 'כמו מה אני נראת'.
"אתה זה עם התחת הגדול, לא אני." אמרתי בלעג אבל שהנדתי את ראשי חייכתי בעצב.
כשהיינו קטנים, היינו אוהבים להשתמש בשמות מצחיקים כדי לקרוא אחד לשני. ג'קסון תמיד היה קורא לי בבון ואני הייתי קוראת לו תחת גדול.
אני מתגעגעת לימים ההם.
"אני יודע שאתם שונאים אותי ואתם חושבים שאני פה 'רק בשביל הקטע' אבל לא.
אני פה כי עשיתי דברים נוראיים ומגיע לי לסבול יותר מכולם. אבל בבקשה תקשיבו לי לפני שאתם שופטים אותי למרות שלמעשים שלי אין שום הצדקה." הוא אומר וראיתי בפעם הראשונה את אחי הבכור עם מבט שבור על פניו.
"תתחיל לספר." אמרתי בקרירות.
"כמה חודשים לפני שאמא נרצחה, גילו אצלי משהו.
הייתי חולה, חולה ברמה קשה מאוד, שלא רואים את זה ישר על ההתחלה אלא לוקח למחלה זמן להתפתח ואז שהיא מגיעה היא מגיעה בבום.
הרופאים אמרו לי שיש לי רק שנה לחיות.
הרגשתי את עולמי קורס עליי, אני זוכר שעברו רק כמה ימים מאז שחגגתי את יום הולדת השישה עשר שלי.
בעקבות המחלה, התפתחה אצלי מחלה נפשית, הפרעה דו קוטבית. ביחד עם הכדורים ועם הטיפולים זה יצא גרוע מאוד. הפכתי לאדם שונה מאז, כאילו קיבלתי סוויץ במוח והתחלתי להתנהג כמו חלאה, התחלתי עם מרי, וניסיתי לאנוס אותך כמה פעמים ואני מצטער על כל פעם ופעם שניסיתי לעשות את הדברים האלו מעומקי ליבי.
לבסוף שאמא נרצחה הבנתי שאין לי למה להיות אדם טוב, זה לא יעזור לי בחיים אני יכול לעשות מה שבאלי, אבל הבעיה היא שאחרי שאמא נרצחה, המצב שלי הדרדר בבום.
לא רציתי שתראו אותי במצב הזה, אז פשוט ברחתי, אבא סידר לי מקום לגור בו וגם חיפש את הרופאים הכי טובים כדי שהם יעשו משהו כדי שאני אוכל לחיות.
אחרי עשרות ניתוחים אני חי ובריא. מרי לא ברחה איתי, כולם חושבים כך מכיוון שהיה ביננו משהו אבל היא נרצחה על ידי אחת מהכנופיות. העדפתי שכולם יחשבו שהיא איתי מאשר שהיא נרצחה.
אחרי הניתוחים הייתי אומנם בריא אבל הייתי חולה נפשית, עדיין סבלתי מההפרעה המחורבנת הזאתי וגם הצטרפו אליה התקפי חרדה.
כל הזמן הזה אני סובל, ותאמינו לי זה קשה.
הבדידות היא זו שהקשתה עליי כל הזמן הזה, הטעות הכי גדולה שעשיתי אי פעם הייתה לעזוב את המשפחה שלי.
אני יודע ששום דבר לא מצדיק את מה שעשיתי אבל בבקשה תנסו לסלוח לי, אני מתחנן בפניכם, אני כל כך רוצה את המשפחה שלי בחזרה." הוא סיים לומר את הסיפור שלו וראיתי שעינייו בגדו בו והוציאו את המים שהשתוקקו לצאת בכל מהלך הסיפור.
ראשי היה מושפל מכיוון שגם אני בכיתי. זה האח שהכרתי.
ג'קסון באמת חמוד בעיניי.
אז כפי שראיתם במקום ראשון העלתי היום ובמוצאי שבת יעלה הפרק הבא❤
מקווה שאהבתם תהנו💛
YOU ARE READING
𝚃𝚑𝚎 𝙲𝚘𝚋𝚛𝚊
Action☆הושלם☆ מקום #1 במתח בתאריך- 14.11.18, 20.4.20 מקום #1 באהבה בתאריך- 7.4.19 מקום #1 באקשן בתאריך- 16.4.19, 12.03.20 "תיכנסי למועדון כאילו את סתם רוצה לדפוק את הראש ולא להרוג אף אחד, אוקיי?" אני אשתדל.
