𝚃𝚑𝚎 𝙲𝚘𝚋𝚛𝚊

פרק 68

לאחר שלושה חודשים.

נקודת מבט סקאר:

"סקאר, האיחורים שלך כבר עולים לי על כל העצבים, תזכרי שאת אחראית לקבוצה שלמה של יחידת הסייבר. בקרוב גם תהיי אחראית לקבוצת האדריכלות החדשה שלי, אז אני מבקש ממך להיות אחראית יותר." ג'ק אמר לי ברגע שנכנסתי לתוך הבית שלו.

אתה מדבר איתי על אחריות? בוא נראה אותך מחזיק תינוק בבטן ולא יכול לספר לאף אחד חוץ מלחברה הכי טובה שלך ולחבר הכי טוב שלך.
יש לי מזל שזכיתי בחברים טובים כמו ליזה ומייקל.

"אני יודעת, לא יקרה שוב." מילמלתי את המשפט הקבוע שאותו אני אומרת כל יום.
במהירות התקדמתי למעלית ולחצתי על הקומה השלישית, שם נמצא חדר הסייבר ולא נתתי לג'ק להשחיל שום מילה. באמת אין לי כוח ועצבים להערות שלו על האיחורים שלי.

נכנבתי אל המעלית ולחצתי על המספר שלוש והדלתות נסגרו. צליל הודעה מהטלפון שלי הזכיר לי שלא שמתי את הטלפון על שקט.
הוצאתי את הטלפון מכיס הג'ינס שלי שכבר מתחיל ללחוץ על בטני וראיתי שיש לי הודעה מליזה.

"איך הייתה הבדיקה?" זה מה שהיה רשום בהודעה.
"הרופא אמר שהעובר מתפתח טוב מאוד ועדיין לא יודעים אם זה בן או בת, אני מקווה שזה יהיה בת." רשמתי ואז שלחתי את ההודעה.

הגעתי לקומה השלישית ושמתי את הטלפון שלי חזרה בתוך כיסי, לאחר שוודאתי ששמתי אותו על שקט.

נכנסתי לחדר הסייבר שהיה בדיוק באמצע המסדרון.
ראיתי את שבעת המחוננים שלי שאני פשוט מופתעת מהם מיום ליום.

"מה נשמע, ג'ס?" שאלתי את ג'סיקה, אחת מן המחוננים שישבו מאחורי המחשב.
ג'סיקה החזירה לי בתשובה חיוך רחב שחשף שיניים צחורות ושתי גומות קטנות בצידי הלחיים.

התיישבתי מול המחשב שלי והתחלתי לחפש את האנשים שנמצאים ברשימה שלי.

"חבר'ה אני רק מזכירה לכם, כל אדם שאתם רואים את השם שלו במאגר יותר מפעמיים, לשלוח אליי!" אמרתי את המשפט שאני אומרת להם בכל בוקר במשך חודש שלם.

סקאר, יש לי פה משהו מוזר." טוני, אחד המתמחים, אמר. התקדמתי אליו בהרמת גבה. מה יכול להיות כל כך מוזר?

"יש פה מישהו במערכת שמוזכר מעל עשר פעמים! זה הכי הרבה עד היום, הפעם האחרונה שהוא הוזכר הייתה אתמול. מוזר שלא ראיתי את זה קודם." טוני אמר ועל פניו הבעה מבולבלת.

חשבתי קצת ואז הלכתי לשולחן שבצד ולקחתי עט ופתק.

"אני רוצה שתכתוב את הכתובת של הבחור ובשם מה הוא מוזכר כל כך הרבה פעמיים." אמרתי לטוני והושטתי לו את הפתק והעט.

הוא סיים לשרבט על הדף את כל המילים ואני לקחתי את הפתק ושמתי בכיס מכנסי הג'ינס שלי.

"אני הולכת לבדוק את האיש שלנו, עד אז ג'סיקה את האחראית." אמרתי ויצאתי מהחדר באותה מהירות שהגעתי.

באתי ללחוץ על המעלית אך בחילה תקפה אותי, ישר רצתי לשירותים שהיו בסוף המסדרון ובעטתי בדלת ונפלתי על ברכיי וראשי ירד אוטומטית לאסלה. הקאתי את כל תכולת בטני הישר אל האסלה.

כשסיימתי, קמתי מהרצפה ושטפתי את פניי בכיור ווידאתי שאני נראת בסדר ויצאת החוצה.

כשהגעתי למעלית לחצתי על קומה מינוס אחת כדי להגיע לחניון של המכוניות של ג'ק.
כשהתלכתי בחניון חיפשתי אחרי מכונית ספציפית אחת. הלמבורגיני הזהובה. כמה שהתגעגעתי אליה.

ראיתי את הזוהר שלה מתחילת החניון, הלכתי אליה בהתרגשות עד שהגעתי אלייה ונכנסתי למושב הנהג.

שלחתי הודעה לג'ק שיצאתי לבדוק משהו והשארתי את ג'סיקה לאחראית, אחרי ששלחתי שמתי את הטלפון במושב שליד הנהג.
שמתי את היד על בטני שהספיקה להתנפח ממש טיפה וביד השניה הוצאתי את הפתק מכיסי.

על הפתק היה רשום:
דיוויד ברוס, הלווה מג'ק אריסטו סכומים גדולים ולא החזיר אותם אף פעם. רחוב קולומביה, דירה שש.

הוא לקח מעל עשר פעמים הלוואה מג'ק ואף פעם לא החזיר? כנראה יש לו משאלת מוות.

החזרתי את הפתק לכיס והתחלתי להתניע את המכונית, לחצתי על השלט כדי שדלת החניון תיפתח ואוכל לנסוע.

מאוד מקווה שיש לדיוויד הזה סיבה טובה מאוד להלוואת הסכומים הללו.

הדלת נפתחה ולחצתי על דוושת הגז, ונוסעת לכיוון הכתובת שהייתה רשומה על הפתק.

דבר ראשון, אני מצטערת שלקח לי המון זמן להעלות את הפרק, אני פשוט הייתי במחסום כתיבה (הראשון שלי אני חייבת לציין) וגם כשרציתי להעלות, הייתה עמוסה והייתי עד מאוחר אתמול בלילה במיון, ברוך ה' אני בסדר.

דבר שני ואחרון, שבת שלום!!!😚
מקווה שאהבתם, תהנו❤