כלוּם- הוּשלם

פרולוג

***

החיים שלי לאחרונה מתנהלים כמו דיסק תקוע, עזבו לאחרונה, בכמה שנים האחרונות. בכל יום אני תקועה על אותה רכבת מחורבנת, סביב אותם אנשים נוראים והכי גרוע, אני כלואה בתוך הראש של עצמי. אף אחד לא יודע, לאף אחד לא אכפת וזה נראה מבחוץ כאילו החיים של כולם מתנהלים כרגיל בזמן ששלי קורסים. אבל באמת קורסים.

אני לא יודעת למה הגעתי למצב הזה. אני לא יודעת איך הגעתי למצב הזה. כל מה שאני יודעת זה שמשהו בי כבה- הילדה השמחה התחלפה בילדה עצובה ולחוצה. האמת היא שלא חיוותי איזשהו משבר שגרם לזה. לא חליתי בסרטן, עברתי אונס או חוויתי איזשהי טראומה בלתי נשכחת, מלבד מה שקרה לו כמובן. אלו פשוט היו אני והמוח הדפוק שלי שהתנהלו ביחד על שני ישירים מקבילים שביום בהיר אחד נפגשו. נגד כל החוקים האפשריים, נגד כל היגיון מתמטי כלשהו. אבל זאת הייתי אני.

כששאלו אותי על האופי שלי לא ידעתי מה לענות. כששאלו אותי על החיצוניות שלי היו לי יותר מדי דברים להגיד. שום דבר לא היה מושלם בי, שום דבר לא מושלם בי ושום דבר לא יהיה מושלם בי. בעבר, בהווה ובעתיד.

החל מהשיער המתולתל והבהיר שהתפזר על גבי בחוסר סדר עד לעיניי השקד הגדולות והחומות שסרקו את העולם בחוסר עניין. האף הגדול שהתמקם במרכז הפרצוף שלי בעל העצם המחודדת במרכזו והשפתיים הממוצעות חסרות כל הצורה. זאת הייתי אני, הנערה הממוצעת.

לא היפה בנשים וגם לא הרזה בהן. לא המוכשרת או מלאת השמחה בהן. זאת הייתי אני. חסרת כל כישרון כולשהו שנתקעה עם שם לא מקורי, קים הם קראו לי.

לא הייתי בת להורים עניים וגם לא לכאלו שהיו עשירים. הם לא היו גרושים או פרודים, הם היו נשואים. זאת הייתה משפחה ממוצעת בת 5 נפשות. הם, אני, אחי הגדול ואחותי הקטנה. זה לא היה כמו בסיפורים שבהם האח הגדול היה מגונן, זה היה יותר כמו בחיים האמיתיים, כל אחד דאג לעצמו. אפילו נעומי שהייתה הקטנה מבנינו, בת 5 בסך הכל.

היו לי חיים רגילים, יש האומרים שאפילו רגילים מדי. לא רציתי להפוך אותם למעניינים וחלק מהזמן לא רציתי בהם בכלל.

היו ימים שיכולתי להרגיש כלום בזמן שהרגשתי יותר מדי. היו ימים שהייתי חסרת כוחות עד שלצחצח שיניים הפך לאתגר הגדול ביותר שלי. היו ימים שויתרתי על להתקלח והיו ימים שבהם הייתי מגיעה לבית ספר עם חיוך מזויף כי ככה המוח שלי עבד, מנותק לגמרי מהגוף או הנשמה שלי.

זאת אני.

אלו החיים המדהימים שלי.

וכאן זה נגמר.

או שבעצם כאן זה רק מתחיל?

אוי לי.

***

היייי. אני לא יודעת מתי הפרק הזה עולה אבל התחלתי לכתוב אותו בדיוק כשסיימתי לכתוב את הסיפור הקודם שלי 'סיוט או מציאות?', איפשהו שם בתחילת ספטמבר.

הסיפור הזה מתבשל בראש שלי קצת יותר מדי זמן והחלטתי להעלות אותו על כתב. ניתן לראות שינוי בכתיבה שלי מהסיפור 'סיוט או מציאות?'. הכתיבה של הסיפור הקודם בהחלט גרמה לשיפור שניכר בספר הזה.

אני יודעת שהפרולוג נשמע קצת משעמם ומדכא כזה אבל בהמשך הסיפור הוא באמת מעניין יותר. תתנו לסיפור הזה הזדמנות להפתיע אתכן. אני עובדת עליו מלא.

אני יודעת שהכריכה לא ממש יפה אבל אני לא טובה בלעצב כריכות או בלהחליט לגביהן.

אשמח שתפרגנו, תצבעו ותגיבו.

קריאה מהנה ⁦❤️⁩

***

הועלה- 8.10.20