Dear old friend

פרק 2- זה הבית שלי

אותו יום, 1.1.2022, שעה: 23:50

״מרגו, אל תציעי לי אוכל. אני מפוצצת.״ דחפתי את היד שלה בסירוב כשהיא הציעה לי נקניקייה שרופה על שיפוד. היא משכה בכתפיה ואכלה את זה בעצמה.

לנה ישבה על הברכיים של אנדריי ויד אחת הייתה כרוכה סביב כתפו והשנייה שיחקה בשיערו השטני והרך. הוא חיבק את המותניים שלה ברכושנות וביד פנויה הוא תפס כוס עם אלכוהול.

חברים של אבא שלי המשיכו לשבת, חברות של אמא שלי ישבו לידנו ואמא שלי פיתחה איתן שיחת חולין על עבודה וקריירה, מילי מצחקקת עם קונור ליד המעקה ואני יושבת עם מרגו ובוהה בזוג.

״תפסיקי להסתכל עליו ככה. הוא לא מעניין. את רוצה להיכנס לחדר?״ מרגו נותנת לי מרפק לצלעות ואני מזדקפת במקומי.

״מרגו את שוכחת שהם כאן מולי?״

״אז?״

״אז קשה לי לראות את זה. לא יודעת...״

היא לגמה מכוס הוודקה שלה והתרווחה בכיסא הפלסטיק שלה. המשענת שלו לא נוחה ולא התרכזתי בזה, התרכזתי באנדריי.

״טוב, לי נמאס.״ אני גוררת את הכיסא ונעמדת על רגליי. מרגו עושה אותו הדבר.

״מה יש?״ אנדריי עושה טובה שהוא מביט בי ולנה נועצת בי מבט ואז היישרה אותו אל אנדריי.

״אני מציתי. אחר כך תקראו לי לעזור לנקות. בואי, מרגו.״ לקחתי את כוס הקולה שלי מהשולחן ומרגו החזיקה את כוס הוודקה שלה המהולה במעט רדבול.

״חכי רגע.״ שמעתי את קולו המוכר של אנדריי והבנתי שהוא הוריד את לנה מברכיו. חציתי את המרפסת ונכנסתי אל תוך הבית. חלפתי על פני אבא שלי שבסלון ופניתי למסדרון מבלי להביט לאחור.

״ליזו.״ שמי יצא מפיו והוא תפס את המרפק שלי. מרגו הסתובבה ונעצה בי מבט בשאלה. סימנתי לה עם העיניים שתיכנס לחדר. היא הנהנה לעברי ופנתה לדרכה.

״מה אתה רוצה?״ אני שואלת ביובש מוחלט והוא מרפה מהאחיזה. לא רציתי שהוא ירפה. רציתי שהוא ימשיך לגעת בי.

שכחתי שאבא שלי במרחק מטר בסלון.

״מה מציק לך? תספרי לי.״

״כלום לא מציק לי.״

״את כנראה שוכחת שעליי את לא יכולה לעבוד. אני רואה שמשהו מפריע לך ואת לא סתם חתכת לחדר. מה העניין, ליזו? מה יש?״

הוא מעביר את ידו בשיערי, לוקח פיסות שיער ותוחב אותם מאחורי אוזני. זה חיזק לי את הדחף לספר לו את מה שאני באמת מרגישה. לספר לו הכל.

הבטתי לעבר אבא שלי שצפה בכדורגל עם חברים שלו והדחקתי את הרגשות שרק מתעצמים בכל פעם מחדש שאנדריי קמפיאנו נמצא בסביבה שלי.