Dear old friend

פרק 57- את מדממת

יומיים אחר כך, יום רביעי, 7.2.2022, שעה: 04:15

מרגו
אני סוגרת את דלת החדר שלי ומכניסה את הכרטיס המגנטי לכיס האחורי במכנס הג׳ינס שלי. השעה ארבע לפנות בוקר ואני מתהלכת במסדרון.

אני עומדת מול החדר של ליזו. אני חוששת שאנדריי יקום לפתוח במקומה ואני אגרר איתו לריב. אני נמנעת מזה ומוציאה את הנייד שלי. ליזו הביאה לי את המספר החדש שלה.

אני לוחצת על ״שיחה״.

ליזו
הנייד שלי מצלצל ואני פוקחת עיניים כבר בצלצול הראשון. אני מעיפה מעליי את השמיכה ומביטה באנדריי שכבר ישן. רק אני ערה עם המחשבות הטורדניות של נותנות לי מנוח. כל כך הרבה דברים רצים במוח אחד שרוצה לקבל קצת שקט.

אני לוקחת את הנייד שלי ואני רואה על הצג ״מר״. אני עונה לשיחה אך לא מדברת. אין לי באמת מה לומר לה.

״תפתחי לי את הדלת. אני בחוץ.״ היא אומרת ללא כל דברי הקדמה. כמובן. אני מנתקת את השיחה ומניחה את הנייד במקומו.

אני אוספת את השיער שלי לקוקו גבוה ולובשת את אחת החולצות שהיו בקרבתי, ובמקרה זאת חולצה של אנדריי. אני יחפה וזה לא מעניין אותי בכלל. אני מתקדמת לדלת ופותחת אותה לרווחה. ידי עדיין אוחזת בידית.

דממה נמתחה בינינו בזמן שהבטנו זו בזו. דמעות ניקוו בזוג עיניה החומות. לקחו לה יומיים לבוא אליי אחרי כל מה שעשתה ואמרה. אני לא רוצה את הסליחה שלה, אני רוצה הסבר להתנהגות הזאת. זה מגיע לי יותר מכל דבר אחר.

״דברי.״ אני אומרת קצר וקולע. כשהיא מביטה בי בחרטה היא בולעת את המילים. אני לא גסת רוח וסוגרת לה את הדלת בפרצוף.

״השעה ארבע בבוקר, מרגו. אל תחזיקי אותי כאן. תדברי או שתלכי.״ קולי יוצא גבוה מהרגיל. היא מביטה בי בתדהמה ואז התאפסה על עצמה.

״אני יכולה לקבל ממך חיבוק?״

״חיבוק?״

״כן.״

היא התקרבה אליי ואני הכרחתי את עצמי לקפוא במקום ולא להירתע לאחור. היא חיבקה אותי חזק וזרועותיי לא לפתו את גופה בחזרה. לרגע לא רציתי לחבק אותה, ובאמת לא חיבקתי אותה,

״אל תחבקי אותי, ליזו. רק תיתני לי לחבק אותך. אני זקוקה לזה מאוד עכשיו.״ היא אומרת בלחישה שברירית. כאב לי לשמוע את זה. מחיתי את הדמעות שהציפו את עיניי והתנתקתי מחיבוקו באנחה קורעת לב.

״ליזו, אני-״

״מרגו,״ אני אומרת בזעזוע ומשפילה מבט אל המכנסיים שמכסים את איבר המין שלה. אני מתנשמת בבהלה ופוערת את עיניי. היא לא מבינה על מה מדובר.

״מרגו,״ אני חוזרת שנית.

״מה?״ היא מנידה בראשה.

״את... את מדממת.״