Dear old friend

פרק 5- היא קטינה

אותו יום, 2.1.2022, שעה: 22:43

אחרי שמרגו אמרה את מה שהרגישה שנכון באותו הרגע, הוחלט שאנחנו יוצאים.

כולנו נמצאים עכשיו מחוץ לבניין ורק אני בצד ומנסה לא להיות חלק מכל נושא הנסיעה במכונית של מי.

מרגו הביטה בי והבטתי לכיוון הנגדי של הרחוב. ״תסלחו לי רגע.״ היא התנצלה בפניהם וראיתי אותה מתקדמת לכיוון שלי.

״ליזו, אל תהרסי להם.״ היא הנידה בראשה וידה הייתה מתחת לסנטרי. ״אני מבינה למה את כועסת ואין צורך בזה כרגע. אנחנו יוצאים לבלות והאנרגיות האלה מיותרות. אל תהיי מקובעת ותזרמי. יהיה כיף.״ היא שילבה את זרועה בשלי וניערה אותי בקלילות.

חיוך טיפשי נדבק על פניי וניסיתי להסתיר אותו אך ללא הצלחה. ״יופי, ליזו, יופי.״

״נרגעת?״ אנדריי פנה אליי ושילב את זרועותיו החסונות על חזהו. ״תעני לו בצורה יפה.״ מרגו לחשה לי ולחצה על נקודה מסויימת בזרועי, מה שגרם לי לחוש באי נוחות.

״נרגעתי.״

״יופי.״ הוא אישר את תשובתי ללא עניין.

״ואני אשאר רגועה אם לא תפנה אליי כל הערב. סגרנו?״ הנהנתי בראשי לעברו ונעצתי בו מבט עד שהוא יענה את התשובה שאני רוצה לקבל ממנו.

״סגרנו.״

אנדריי ניגש עם לנה למכונית הבנטלי שלו וקונור ניגש עם מילי, מרגו ותומס למכונית המרצדס שלו. רק אני עמדתי ביניהם ולמרות שידעתי בוודאות שאני לא נוסעת עם אנדריי ולנה לא זזתי ממקומי.

״את מתכוונת להמשיך לעמוד שם או להיכנס למכונית? גם זה קשה לך?״ אנדריי עמד בפתח הדלת הפתוחה של מכוניתו אחרי שלמה כבר נכנסה פנימה.

שלחתי אליו חיוך חצוף ונוטף שעשוע רגע לפני שבחרתי להיכנס למכונית של קונור.

מילי ישבה במושב לצד הנהג ואני ישבתי במושב האחורי עם מרגו ותומס. היא דיברה בטלפון ומכיוון שלא האזנתי לשיחה לא ידעתי עם מי היא בשיחה. תומס ישב ממש לידה והתעסק גם בנייד שלו.

הטלפון הנייד שלי מצפצף והודעות חדשות תופסות מקום על מסך הנעילה. זאת מילי.

הבטתי למושב שלפניי וראשה היה מורכן כלפי מטה. היא מקלידה בצ'אט שלנו בוואטסאפ. קונור חיכה שאנדריי יסע לפנינו ואז התניע. הוא לא יודע איפה המועדון שאנדריי לוקח אותנו אליו ואנדריי אמר לו לנסוע אחריו.

מילי: אני יודעת למה את כועסת.

הלוואי שאנדריי היה יודע למה.

מילי: אבא לא היה מרוצה מזה.

לא אכפת לי מאבא.

מילי: צריך להיות לך אכפת. זה יפגע בו.