Dear old friend

פרק 29- תחזרי הביתה

יום שלישי, 17.1.2022, שעה: 20:30

אחרי הפגישה הנעימה עם דייב אתמול בבוקר חזרתי לבית ומרגו באה אליי כדי להיות איתי ולארח לי חברה. הילדה הזאת גאווה.

״קחי.״ מרגו מניחה על השולחן שתי צלחות פסטה ברוטב פטריות שהיא הכינה. כשההורים משאירים אותך לבד הרבה פעמים, אתה כבר לומד להכין בעצמך את כל מה שאתה רגיל שהם עושים.

״תודה, מר.״ אני מחייכת אליה. היא מתיישבת מולי והטלפון שלי רוטט במקומו על השולחן. אני מרימה אותו. ״אמא״

״אני כבר חוזרת,״ אני מודיעה לה. ״תאכלי בינתיים.״ אני קמה ויוצאת למרפסת. אני עונה לשיחה לפני שהיא כבר מתנתקת.

״הלו, אמא?״

״אליזבת.״

״כן?״

הקול שלה נשמע מתוח כמו מי שהגיע לקצה גבול היכולת. אני מאמינה שהיא עוד כועסת כי עשיתי את הדבר הנכון עבורי ולא סיפרה לה על זה.

״מה, אני לא בבית ואת לא טורחת להתקשר אליי, אה?״ היא נשמעת קרה כאילו זה לא אכפת לה אבל היא שואלת למה לא עשיתי את זה באמת.

״העיקר שאת התקשרת אליי. יש לי בלאגן אישי בחיים שאני צריכה לסדר ונתת לי רושם שאת כועסת עליי ורציתי לתת לך זמן.״

״זה לא רושם. אני באמת כועסת.״

אני נושמת באיטיות ויושבת בשולחן. אני מניחה את הטלפון ומדליקה את הרמקול.

״אמא, על מה את כועסת?״

״עלייך, ליזו. עלייך אני כועסת.״

״עליי?״ אני מצחקקת בשעשוע.

דממה משתררת על הקו. היא תמיד עושה את זה כשהיא לא מוצאת את הדבר הנכון להגיד והיא מנסה לחשוב. אני נותנת לה את הזמן הזה. אני שומעת קולות בכי קטנים ואני לא בטוחה אם היא בוכה או לא.

״איך לא סיפרת לי, ליזו?״ היא נשברת וכל מה שאני רוצה עכשיו זה לחבק אותה. ברגע הזה אני מבינה שהיא לא כועסת עליי. היא כועסת עליו. היא כועסת והחליטה לברוח כדי למצוא את עצמה במקום אחר עד שהעניינים יתבהרו.

״לא סיפרתי לאף אחד, אמא. חשבתי שזה הדבר הנכון לעשות ופעלתי בשקט ביום אחד. ניגשתי לתחנת המשטרה והגשתי תלונה מבלי לספר לאף אחד על זה. אפילו אנדריי לא יודע ואני מעדיפה שזה ישאר ככה.״

אני משמיטה את החלק בסיפור שביקרתי את אבא שלי אתמול ואני מאמינה שהיא תשאל משהו שימשוך את הנושא הזה.

״למה אנדריי שידע?״

״הוא לא צריך לדעת.״

״ליזו, מה את לא מספרת לי?״

אני משחררת אוויר שהרגיש לי מיותר בתוך תוכי ואני מתלבטת אם לספר לה הכל כאן ועכשיו או לעשות את זה פנים אל פנים.