Dear old friend

פרק 58- שתסתדר לבד עכשיו

אותו יום, רביעי, 7.2.2022, שעה: 20:00

אחרי שמרגו דפקה לי על הדלת בשעה ארבע בבוקר והיא דיממה, היא נסעה עם מתאו לביקור אצל רופא לפני שעה ועדיין לא עדכנה אותי.

אנדריי ומתאו לא יודעים שהשלמנו והם כבר יבינו את זה. אני מודה שהיא התנהגה מזעזע ויש לזה סיבה. לא יכולתי להשאיר אותה ככה. היא איתי מאז שאני מכירה את עצמי, אני לא אוותר עליה. היא לא וויתרה עליי ובאה.

״מה יש לך?״ אנדריי לוקח שאכטה מהסיגריה שלו. ״את על קוצים מהבוקר.״

״אני?״ אני מגחכת. ״אתה מדמיין.״

״אני לא מדמיין.״ הוא שואף את העשן מריאותיו ולוקח שאכטה נוספת מהסיגריה שכבר עומדת להיגמר. זאת הסיגריה השלישית שלו.

״תגיד, אתה לא חושב אי פעם להפסיק לעשן? זה לא בריא, אנדריי. אני רק רוצה שתפסיק ואשמח אם זה יהיה בשבילך ולא בשבילי. אני דואגת לבריאות שלך.״ אני לוקחת מפיו את הסיגריה ומשליכה אותה מהמרפסת אחרי שאני מכבה אותה במאפרה.

״אני אפסיק.״ הוא מושך אותי אליו ומושיב אותי על הברך שלו. ״אני מבטיח, ליזו.״

הוא מתקרב לנשק אותי ואני נרתעת.

״מה יש?״

״יש ריח של סיגריות מהפה שלך.״

״שוב זה...״

אני קמה מהברכיים שלו והוא מושך אותי בחזרה. הוא תופס בסנטרי ומצמיד אותי לנשיקה אגרסיבית ומובטחת. אני עוצמת את עיניי ולא מנשקת אותו בחזרה.

״די, חתיכת מסריח.״ אני מנקה את גב כף ידי את שפתיי והוא צוחק. הוא כזה אידיוט.

״מתי את רוצה לעזוב?״ הוא מביט לתוך עיניי ואני מרגישה כאילו אני הילדה הקטנה שלו בהתחשב בעובדה שאני יושבת על הברכיים שלו והוא מחבק אותי כמו ילדה. ידו ממוקמת על גבי ומחבקת את בטני.

״אני לא רוצה לעזוב.״

״סליחה, מה?״

״אני לא רוצה לעזוב.״

הוא מצמצם את עיניו בחשד. אוקיי, הגיע הזמן לספר לו ולהתמודד עם זה שהוא יתחרפן. ״מרגו הייתה כאן בלילה.״

״מה?״ עיניו נמלאו כעס.

״אל תדאג. היא התנצלה.״ נפנפתי בביטול את הכעס הברור שהפגין. אני מבינה אותו.

״כל כך מהר? לא מאמין.״

״היא התנצלה, קמפיאנו.״

״הופה! קמפיאנו?!״ הוא צובט קלות את הירך שלי בחיוך מהלב. ״למדת לדבר?״

״תשתוק.״ אני דוחפת את פרצופו הרחק ממני והוא צוחק צחוק קצר. אני כורכת את זרועי סביב כתפו ונשענת עליו.

* * *
״יופי, עכשיו תנקי את זה.״ אנדריי נוזף בי ששיחקתי עם כוס מים עד שהיא נפלה והתנפצה על הרצפה. ״שיט. תביא נייר.״