Dear old friend

פרק 36- חלום משותף

יום רביעי, 25.1.2022, שעה: 12:40

אחרי שיחה ארוכה של שעה וחצי כוללת וויכוחים, ריבים, קללות וצעקות מצידי אנדריי החליט שאני נשארת אצלו ולא הולכת למרגו. הוא הצליח לשכנע אותי שעדיף לי כאן.

לא סיפרתי לו על השיחה עם אבא שלי ועדיף לי להשאיר את זה ככה. אנדריי לא יתן לו להתקרב אליי או אל מרגו ותומס.

הטלפון שלי שלי החל לצלצל וכשמספר חסוי הופיע הבטן שלי התהפכה וגעשה. ניתקתי את השיחה. אנדריי בדיוק מכין פנקייקים והוא עם הגב אליי. אני מרגישה ברת מזל היום.

הטלפון שלי צלצל שוב ואנדריי הסתובב. ״ליזו, את לא עונה?״ הוא שואל כשהוא מחזיק טרבד בידו כדי להפוך את הפנקייקים.

״זאת טעות במספר.״

אני משקרת לו בביטחון והוא קונה את זה. אין לו מה להתווכח איתי כי הוא לא יודע כלום. אני בחיים לא אסלח לעצמי אם משהו יקרה למרגו או תומס. הם לא חברים, הם המשפחה שלי. המשפחה השנייה שלי.

״אני רוצה לסגור לנו חופשה.״

אני מסתכלת עליו בהלם קצר ומצליחה לרסן את עצמי לפני שהוא שם לב לזה. ״מ-ה?״ אני בולעת את הרוק בזמן שהוא מוציא את הפנקייקים מהמחבת.

״חופשה. אני רוצה לסגור חופשה.״

״מה? מה זה חופשה? מה חופשה?״

״חופשה, ליזו. ח-ו-פ-ש-ה. בסדר?״

מה חופשה? חופשה הוא רוצה לסגור? חופשה באמצע החיים? חופשה למי? חופשה לו? חופשה למי? לקלואי? אי אפשר עכשיו חופשה! אבא שלי משתחרר מהכלא והוא יתנקם בי ובאנשים שהכי קרובים אליי ואנדריי רוצה לסגור חופשה?

״אה.... בסדר, בכיף. תסגור לך חופשה, למה לא? מותר להתפנק מדי פעם.״

״ליזו, חופשה לשנינו. מה חשבת שאני אסגור חופשה לבד, משעמם לי בחיים?״

״אני לא נוסעת לשום חופשה.״

״למה לא?״

״כי ככה.״

״מה יש, ליזו?״

״כלום. אין כלום.״

״אז למה את ככה?״

״איך ככה? שוב התחלת לרמוז?״

הוא מניח את מה שהחזיק ועושה עיקוף. אני לחוצה בכל פעם שהוא מתקרב אליי סנטימטר אחד יותר והופך את המרחב בינינו לאינטימי. אני מנסה להתרחק והוא לא מספק לי נתיב בריחה כמו פעם. הוא באמת רוצה לדבר איתי.

״ליזו, אני רוצה להיות איתך והפעם בלי סודות, ריבים, שקרים ואיומים. אני מנסה להתקרב אליך ואני אסגור לנו חופשה, אל תהרסי את זה.״ הוא מחזיק לי את הידיים ואז מלטף את הלחי שלי. היד שלו חמה ומפרישה לתוכי חמימות של אהבה.