Dear old friend

פרק 35- את נשארת כאן

אותו יום, 24.1.2022, שעה: 14:50

״מה אתה רוצה? העפת אותה מכאן ועשית את ההצגה שלך. אני הולכת.״

״לא.״

״זה לא הייתה שאלה.״

אנחנו נכנסים לקרב מבטים ארוך כשהוא ממשיך לנעוץ בי זוג עיניים מכאיבות ומשתקות. ״תראי את הצוואר שלך. ממש זנזונת קטנה.״ הוא חייך כאילו הוא לא עשה טעות גדולה עכשיו.

״אתה קראת לי זנזונת?״

״קראתי לך זנזונת.״

״אמא שלך זנזונת!״ אני מושכת את היד שלי בחזרה ודוחפת אותו. ״מי אתה חושב שאתה? למה אתה מדבר ככה? אני לא חייבת לך כלום, חתיכת אידיוט.״ אני יורקת בפניו את מה שאני חושבת ואני מסתובבת כדי ללכת משם בפעם האחרונה.

לבוא אליו הייתה טעות.

״ליזו, את יכולה להתנהג ככה עד מחר! את יודעת שאת עדיין אוהבת אותי! בגלל זה באת!״ הוא צועק שם מאחוריי כל מיני שטויות שאני אפילו לא טורחת להקשיב וממשיכה לצעוד במורד הרחוב.

השעה שתיים בצהריים ובזבזתי פה יותר מדי זמן על כלום ושום דבר. זה כל כך דפוק. הוא יכול להביא כמה זונות שהוא רוצה. זה נשמע כמו בעיה שלו.

במקום להגיע לבית של מרגו אני מחליטה ברגע האחרון להגיע הביתה. לא הייתי כאן כמה ימים ואני צריכה את זה. ההרגשה של הבית אצלי נעלמה מזמן אבל זה עדיין הבית שלי אחר הכל. אני רוצה לחזור.

אני יוצאת מהמעלית ודופקת בקצרה על הדלת. אני ממתינה. הטלפון שלי רוטט ואני מתעלמת ממנו. הדלת נפתחת למחצה ואמא שלי עומדת בפתח כשהיא נראית מדהים. היא לבושה בשמלה פרחונית עם נעלי אצבע ושיער אסוף כמו אצילה. היא כל כך יפה. היא אמא שלי.

״מה את עושה כאן?״ אני שואלת.

״מה את עושה כאן?״

״לא יודעת, גרה פה?״

״איזה יופי. גם אני.״

״אמא.״

״ליזו.״

היא פותחת את הפה כדי לומר משהו ואז חוזרת בה ומתחרטת. אני מרימה את הנייד ועל מסך הנעילה יש כמה הודעות ממרגו.

איפה את? נעלמת.

למה לא נשארת לארוחת בוקר איתנו? הלכת הביתה? יכולת לעדכן.

אם את מתכוונת לבוא אליי אז תודיעי כי אני ותומס לא בבית ואנחנו חוזרים לקראת הערב. השארתי לך מפתח במקום הקבוע בכל מקרה.

אני עונה לה שאני מצטערת שנעלמתי ככה מבלי להודיע ושתהנה עם תומס. אני באמת שמחה שהם ביחד עכשיו אחרי שהוא החלים פחות או יותר והשתחרר.

״את מתכוונת להישאר בדלת?״

״לא נראה לי.״

״אז תיכנסי.״