Dear old friend

פרק 27- בואי איתי

אותו יום, 15.1.2022, שעה: 22:32

ליזו
שכבתי על בית החזה של קונור כשמילי לא מפסיקה ללכת ולחזור במרכז הסלון.

״בייב, אולי תשבי? עשית לי כאב ראש.״

״קונור, אל תתערב.״

״אני לא מתערב, אני רק אומר-״

דפיקה קצרה נשמעת בדלת והשיחה של קונור ומילי נקטעת. היא נועצת בנו מבט ואז מסתובבת כדי לפתוח את הדלת.

אני מרימה מהשולחן את כוס המים שקונור מזג לי לפני שתי דקות ואני לוגמת ממנה. אני מרגישה כל כך רע עם עצמי. הוא גרם לי להגיע למצב שאני מתחננת לאלוהים שיקח אותי אליו.

״בוא הנה!״ מילי תופסת את הכתף של אנדריי, מנסה למנוע ממנו להיכנס לתוך הבית. הוא לא נותן לה לעצור בעדו והוא עומד קצת רחוק מהדלת הראשית ומהסלון.

״ליזו.״

אני חושקת שיניים בזעם ואני לא מאמינה שהוא נמצא בתוך הבית שלי. לקחתי את הכוס וזרקתי אותה לעברו. הוא התחמק ממנה והכוס התנפצה על הקיר מאחוריו לאלפי רסיסים קטנים ומנצנצים.

זה לא הרתיע אותו אפילו. כמובן.

״ליזו, תני לי לדבר איתך.״ הוא דורש בתבוסה ומושיט את ידו לעברי כדי שאאחוז בה. אני נועצת מבט בכף ידו הגדולה שעד לא מזמן הורגשה על פניי.

״מילי,״ אני קוראת אליה. היא לא זזה, מחכה לפעול רק כשאגיד לה מה לעשות. ״תעיפי אותו מכאן.״ אני לא מבקשת ממנה, אני דורשת ממנה בטון חריג ומושכת את אפי מהדמעות שעומדות בעיניי ומחכות שהוא יעשה משהו שיגרום לי לבכות.

״שמעת אותה, אנדריי. צא לי מהבית.״

הוא מתעלם מהקריאה של מילי שאומרת בבירור שהיא לא רוצה אותו כאן ופונה אליי במבטו. אני לא רוצה לדבר איתו.

הוא מתקרב אליי ומרים את ידי בידו. הוא משלב את אצבעותיו העבות והארוכות בשלי ומושך אותי אחריו. מילי מנסה לעצור בעדו לקחת אותי וקונור תופס אותה.

״בייב, זה בסדר. תני להם.״

אנדריי טורק את הדלת ולא משחרר את ידי גם כשהוא הולך לאזור האישי של המעליות. הוא לוחץ על הכפתור והדלתות נפתחות. אני נכנסת איתו בלי בעיות. אני לא רוצה לריב איתו עכשיו ולחזור הביתה.

היינו בקטע הזה כל כך הרבה פעמים שזה כבר עייף אותי מלהמשיך. גם לפני שנים היינו רבים כל כך הרבה כמו אחים. ככה הוא תמיד ראה אותי וככה אני אף פעם לא ראיתי אותו. לא רציתי לראות אותו רק בתור כמו אח גדול, רציתי לראות מעבר לזה וראיתי.

הוא לא ראה.

בזמן שהמעלית יורדת בקומות אני מכינה את עצמי לרגעים הבאים ומה שהולך לקרות בהם. אני רוצה לשמוע מה יש לו להגיד.