Dear old friend

פרק 61- תאומים?

אותו יום, שבת, 10.2.22, שעה: 23:50

מרגו עלתה למעלה עם מתאו לפני מספר דקות ואני יושבת בסלון עם אנדריי אחרי שסידרנו את הבית שלה אחרי התקרית. בסדר, אני סידרתי ואנדריי פשוט ישב.

לא יכולתי להאמין על תומס.

״קיבלת מכה?״ אנדריי שואל אותי שוב בפעם הרביעית הלילה. הוא דאג לגביי אבל הוא לא נתן לתומס להתקרב אליי אפילו קצת.

״לא, רק מרגו נפלה לי על הבטן.״

״מה, מה?״ הוא קם מהספה.

״אני בסדר. אני עדיין לא עשיתי בדיקה.״

הוא מתיישב בחזרה ונושף בחדות.

אני לא אוהבת את תומס אבל אני יכולה להבין את הצורה שבה התנהג כשגילה שהוא נפל לה. הפלה טבעית קורית כשההריון לא מתפתח באופן תקין ואלכוהול שהיא הכניסה לגוף שלה רק תרם לזה. אני מאמינה שזה לטובה. היא לא צריכה את התינוק של היצור הזה.

״אנדריי,״ אני קוראת אליו, הוא נוהם ומכניס את הנייד שלו לכיסו. ״אתה חושב שאני אהיה אמא טובה?״ הוא פתח את פיו, אבל מיהרתי לעצור אותו. ״ואל תגיד לי שאתה בטוח בזה ושגם אם לא, אתה תעזור לי עם העניין. פשוט תגיד את האמת.״

ניצוץ ערמומי ושובב ניצת בעיניו.

״אני יודע שאת תהיי אמא טובה, איתי או בלעדיי, ליזו. את חמימה, את אכפתית, את תדאגי לילד הזה לפני שאת תדאגי לעצמך כמו שאת תמיד עושה. את תלמדי להציב לו גבולות אבל גם לפנק אותו כי את כזאת. את ללא ספק תהיי אמא טובה, הולר.״

אני מחייכת חיוך נינוח ומלא סיפוק.

כשאני מתיישבת בספה לידו הוא אוחז בסנטרי וצובט אותי צביטה קטנה כמו ילדה קטנה. השלכתי את זרועותיו סביב צווארו וחיבקתי אותו בחוזקה. הוא התמסר לחיבוק ונתן לי את כל האהבה שלו. אני נסוגה מהחיבוק ומביטה בו מקרוב. לחיי סמוקות מרוב השתוקקות לנשק אותו. שפתיו רפרפו על שפתי. שיניו הלבנות נשכו את שפתי התחתונה ונגסו בה קלות.

חיוכו הפך לניצוץ סקסי שכזה.

״טוב, מספיק.״ אני מתחמקת מנשיקה נוספת כדי שלא יתגרה וינסה להשכיב אותי כאן על הספה של מרגו. זו התנהגות לא ראויה.

״מה הבעיה?״

״אנחנו אצל מרגו.״

״אני לא רואה בזה בעיה.״

אני נועצת בו מבט של ״אל תתנהג כמו חמור חרמן ותרסן את עצמך עד שנגיע לבית״ והוא בתגובה מחייך ומושך אותי לחיבוק צדדי ומגן.

״אני תכף חוזרת.״ אני קורעת את עצמי ממנו וקמה מהספה. אני מתחילה לעלות במדרגות לקומה השנייה בבית.